דרך מוכרת בעיניים חדשות

מקלחת ולישון.

כן ****.

ממשיכה לכתוב לו, מקווה שיספיק לקרוא לפני שהולך לישון. חופרת חופרת חופרת....

מה את עושה עכשיו?

שוקלת לרדת למטה לחפש מישהו ללילה.

אני לא מרשה.

מקלחת. פיפי על עצמך במקלחת. ולישון!

כן ****.

אני צריך אותך רעננה בבוקר.

במיטה, הכוס שלי מדבר עם המוח שלי והם רוקחים מזימות אסורות.

הלב שלי יודע שלא יוכל לשאת את האכזבה שלך.

הלב לקח פיקוד.

ושני השובבים ממשיכים לפנטז במקום ללכת לישון!

הגעתי בידיעה שאני לשימושך בלבד.

אם הייתי יכולה להגיע רק תחת, רק התחת בלבד, הייתי עושה את זה. 

לשמחתי השתמשת בעוד חור שלי.

התחת כאב.

כל כך כאב כשחדרת. 

והעונג של השתן שלך בפה שלי כמעט ונשכח.

כאב עד שראיתי שחור בעיניים.

והמשכת עוד.

הכל מסביב נעלם ונשארתי רק חור.

"גמרתי בתחת שלך. לזין שלי היה כל כך חם ונעים בפנים שלא הצלחתי לעצור את עצמי מלגמור. רציתי לגמור לך בפה, אבל לא הצלחתי לעצור את עצמי"

זו המדליה שלי, הניצחון הקטן. שהשימוש שלך בי היה כל כך מענג עבורך שלא עצרת. שלא הצלחת לעצור. 

זה העונג שלי. מה שגורם לי להרגיש גאה להיות הצעצוע שלך. חור בשבילך.

בראש שלי נכתב לו טקסט חדש לפרסם כאן. 

על ההוא שעוד מעט כבר לא, ועל זה שממש עדיין כן.

ואיך זה שאפשר גם אחרת.

והטלת ספקות בקבלת החלטות.

אתם הגבתם.

לא אהבתי את התגובות שלא באמת כתבתם.

אז מחקתי הכל. מהראש.

רק שתדעו שלא תמיד צריך לשקף את המציאות ישר בפנים.

לפעמים אפשר גם פשוט להיות. 

האם יש חשש לשפיות שלי?

אולי.

כל מה שאנחנו עושים נוגע באינטימיות. החשיפה ההדדית הזאת, כמעט ללא גבולות, נוגעת בחלקים הכי עמוקים ופרטיים של הנפש שלנו. השחרור של הרצונות, החשקים והסקרנות במרחב שיצרנו בינינו, מתאפשר הודות לחיבור וההתאמה שהולכים ומעמיקים לאורך זמן ההיכרות שלנו. המרחב הזה שבו אנחנו יכולים להראות את עצמנו מבלי לחשוב בכלל על שיפוטיות או בושה. התהליכים שאנחנו עוברים במסע הזה מאפשרים לנו להנות מההשפעה ההדדית שיש לנו אחד על השניה. כמו שאתה אומר "את מוציאה ממני דברים יפים". אז האינטמיות הזאת נוכחת לאורך כל הדרך. לרגעים יותר משמעותית ולרגעים העוצמה יורדת. 

גמרת בפה שלי בסיום מפגש רווי מאמץ והנאה. הזין שלך עוד בפה שלי והזרע ממלא את שאר חלל הפה שלי. אני נהנית להמשיך ללקק ותוהה לעצמי עד כמה הזין שלך רגיש עכשיו. איזו רמה של מגע תהיה נעימה אם בכלל. מוציאה באיטיות מהפה את הזין, בולעת וחוזרת ללקק, כמו תמיד,עוד טיפות שאתה סוחט בשבילי. הפעם היה בך משהו נינוח יותר ולא מיהרת לסיים, החלטתי לנצל את ההזדמנות. ליקקתי בעדינות את הקצה של הזין, עם לשון רכה ובסיום כל משיכת לשון סוגרת עם השפתיים בנשיקה. משתדלת להשאיר את השרירים שלי רכים ורפויים כמה שניתן, לא להפעיל לחץ או מגע עמוק מידי. התנועות של ליקוק ועטיפה עם השפתיים חזרו על עצמן באיטיות. בחזרתיות רגועה ונינוחה התנשקתי עם הזין שלך, לא במטרה להביא לגמירה או גירוי. זה היה רגע אינטימי. 

כרטיסים ניתן להשיג ב..

מחפשת המלצות למצייצים מעניינים

אשמח לקבל המלצות - אם אתם בעצמכם מצייצים ואתם חושבים ששווה לי לעקוב אחריכם ספרו לי...

תודה מראש

היי, רגע, לנשום בבקשה.. רק כמה מילים  להסביר את עצמי.

אני אדם שנותן, מכיל ומעצים וזה בא לי באופן טבעי, כמעט מבלי להתאמץ, אבל אני לא מלקקת תחת. לא מתחנפת. לא נותנת מחמאות שלא מגיע. גם לא כדי להוביל ליתרון עבורי. לא מלקקת תחת.

גם את התחת שלך אני לא מלקקת. לפעמים אני תוהה האם זה חסר? האם שפיכת מחמאות והאדרתך כעל-אדם חסרות? אני יודעת שאתה בטוח במי שאתה ובמקום שלך.

זה לא שאני לא מחמיאה, זה פשוט לא נשפך ממני. 

כשאני עושה את זה, אתה קולט שזה לא יושב לי מדוייק, אתה מקניט אותי, וגורם לי להרגיש נבוכה. 

את התחת שלך, התחת הממשי והסקסי שלך אני מלקקת בעונג. דוחפת את הלשון לתחת שלך, וגאה בכל קול ותגובה שזה מפיק ממך. לפעמים גם מתחשק לי ביס..

הוא (בן 5): אמא, מה זה?

אני (מתעצבנת על העצלנות שלי להחזיר את הסטיספייר למקומו): זה שלי.

הוא: אבל מה זה ששלך?

אני: זה עושה מסאג'

הוא: באמת? איך?

אני: כמו המסאג' שעשית לי בבוקר בעורף? אבל זה לא אותו הדבר. אתה רואה כמה זה קטן? 

הוא: זה בשביל הפיזיותרפיה שלך?

אני: לא, המסאג' שלך היה חזק בבוקר. בוא נאכל ארוחת בוקר שיהיה לך כח לעשות לי עוד מסאג'.

הוא: היד שלי יותר גדולה מזה

אני: נכון חמוד. לפעמים הגודל לא קובע.

המלצות להשקעה לפתיחת חיסכון לטיפול פסיכולוגי יתקבלו בברכה.

בדרך אליך הכל התהפך לי.

שיחת טלפון אחת והנפש נפלה למקום הרע. האכזבה העצמית הגיעה עם חברתה הטובה הלקאה עצמית. שתיהן חגגו על האגו. בנוקאווט מלוכלך הפילו אותי למקום שעבדתי קשה כדי לא לחזור אליו כמו תמיד. אתה יודע כמה קשה לי להיות במקום הזה, וקשה לצאת ממנו. שנינו יודעים שהעבודה הקשה באמת היא לא להיכנס אליו מלכתחילה. לשמור על ראש מורם, שכל ישר, לזכור שאני שווה יותר ממה שאני חושבת, שיש לי זכות להיות. אבל זה נפל לי, והדמעות זלגו למטה ומשכו אותי איתן. כל הדרך אליך אני שוקעת, ומנסה למצוא אוויר שימלא את הריאות ויחזיר לי את עצמי. 

כשהגעתי אליך, אספתי את עצמי ברישול. רוצה להגיע אליך, מוכנה בשבילך, אבל בפנים הכל רעוע ולא יציב. חללים גדולים שמעוררים בי פחד, כמו עמידה מעל פני תהום. התהום הזאת קוראת לי. התהום שבה אני משחררת את עצמי ומאפשרת למישהו אחר לפרק ולפורר אותי. אתה קורא לזה הרס עצמי. התהום שמאפשרת לי להגיע ולגעת בקרקעית. הדרך לשם היא לא טובה, אבל זה חשוב לי לדעת שיש לי תחתית, שזה לא ממשיך עוד ועוד ללא סוף. אתה יודע לשמור עלי ממני. מסמן לי שזו לא התרופה. עוברת בי מחשבה להשתמש בך. לא לספר לך. להתחנן אליך שתקח ממני את הכל. לפרוס את עצמי למולך שתקח ממני חתיכה אחרי חתיכה עד שהתהום שבתוכי תקבל אותי שוב אליה. עד שהנפילה תיעצר בהתרסקות על התחתית, דואבת ומפורקת, מרגישה את התחתית. 

הרגשתי איך זה זולג וגולש לי, אני לא מצליחה להסתיר את הכל בפנים. הבנתי שהתכנית שלי לא תצליח. כשראית אותי היית בדיוק במוד שקיוויתי שתהיה, שרציתי. שולח יד ולוקח. מסמן בסטירה, יריקה ואחיזה יציבה בצוואר, בדיוק את מה שהולך להתרחש. הראש מקבל מכה מאחור כשאתה מצמיד אותי עם היד על הצוואר. העיניים שלי נעצמות ואני מתחננת בראש שלי שתלחץ ותחסום את האוויר, אבל אתה כמו תמיד, פותח את החזה שלי ומכניס לריאות אוויר. אני יודעת שלא מגיע לך לקבל סמרטוט, קליפה ריקה. אני יודעת שאסור לי להסתיר ממך. אני נלחמת בעצמי לא להתנתק, ולצוף עם הראש למקום אחר. מתחילות תנועות קטנות של התנגדות אליך. אני מנסה להרחיק את הראש, אבל לא רוצה לגרום לך להזיז את היד מהצוואר. הראש חוזר לאחור והעיניים שוב נעצמות כדי להחזיק את הדמעות בפנים. אתה מתקרב ומנשק אותי בתשוקה בוערת, והלשון שלי מאיימת למרוד. מהפחד לאבד את מה שאתה נותן לי, אני נצמדת אליך בנשיקה עמוקה בחזרה, סוערת כמו הרגשות והמחשבות שלי. אני מרגישה את הנשימה שלך על הלחי שלי, ואז יריקה. מרגישה את הרוק זולג במורד הלחי. אתה, כמו קורא את המחשבה שלי, שואל אם אני מרגישה אותו נוזל. אני מהנהנת וזה כמו חיבור לתדר הנכון, מכוון את המחשבות שלי אליך ואל המקום שלי מולך. אני מבינה מה הדבר הנכון לעשות.

אני משתפת אותך שאני לא בטוב ואתה בשניות עוצר הכל. אתה מנמיך את העוצמות, מציב את הגבולות - שאתה יודע שאני צריכה. הכלבה הקטנה שבי רוצה להמשיך, אך היא מקבלת ממך אצבע מרסנת ומזהירה על האף. אתה מלקק ממני את הרוק ומיישר אותי. מחזיק את הפנים שלי בשתי ידיך. דורש את המבט שלי לתוך העיניים שלך. אתה דורש לדעת מה קורה. עושה סדר, מנקה ומפריד. מה שייך למציאות, ומה שייך לתסריט שרץ לי בראש. איזו מחשבה צריכה להישאר, ואיזו צריכה להיעלם ולא לחזור יותר לעולם. איזו מחשבה התבלבלה וסטתה מהדרך, ואתה מראה לי לאן היא אמורה להוביל אותי. אתה נותן מקום לרגשות יחד עם יצירת שביל ריאלי של צעדים מעשיים. עם כל משפט שלך אתה מרחיק אותי עוד צעד מהקצה. מביא אותי למקום בטוח. מראה לי איך למצוא את הביטחון שלי בעצמי, איך לשמור על עצמי. מראה לי איך אתה רואה אותי, כדי שאוכל לראות את עצמי כך. 

אתה מנשק ומלקק את הדמעות שלי, נותן לי לבחור איזה מגע לקבל ממך. אני מניחה את הראש על החזה שלך, ואתה מחבק אותי אליך. אני מרגישה עטופה ומוגנת בתוך הזרועות שלך. מרגישה את הריח שלך ממלא את האף והריאות שלי. הסערה שוככת ונרגעת. אני נמצאת במקום בטוח. הצורך לגעת בתחתית כבר לא חזק כל כך, ואני משחררת אותו. מתרחקת עוד מהקצה, אל עומק החיבוק. שם אני מרגישה שאני יכולה לחבק את עצמי, ולראות את עצמי עומדת זקופה. מהמקום הזה אני מבינה שזה לא מספיק לתת לך לקחת ממני חתיכה אחרי חתיכה. כי אלה שאריות של כלום, אין בזה ערך. אני צריכה למצוא את הערך שלי, לדעת שאני שווה. כדי שכשאתן לך אותי, אתן לך אותי בעלת ערך ומשמעות. אני בוחרת לתת לך אותי. אני לומדת להבין שכשיש לי ערך בעיניי עצמי, אז אני מתנה שווה. מתנה ממני אליך. 

כשכתבת לי שהמפגש הזה היה מתנה ממך אלי, לא הבנתי עד כמה זה מדוייק. בהתחלה חשבתי שזה בגלל שקיבלתי ממך את כל מה שאתה יודע שאני אוהבת. עוד לא הפנמתי את מה שקרה שם. עוד לא הפנמתי עד כמה המתנה הזאת יקרה וחשובה.