אני תמיד תוהה עד כמה אתה מודע לרגישות שלי בחלל הפה. זה מרגיש שמפעם לפעם אתה מגלה מחדש עד כמה זה מאתגר אותי. מרקמים, טעמים, טמפרטורה, מגע, גם ריח יכול להשפיע. הפעם הכנת אתגר אמיתי. לא ויתרת לי. עם כל ניסיון כושל, הרגשתי שאתה מתפייס קצת יותר. מבין שיד רכה תועיל יותר, מאשר נוקשות חדה.
הקערה עם הרוק שהכנת מבעוד מועד, התרוקנה לתוך פי מספר פעמים. בכל פעם שניסיתי לבלוע את כל הרוק שאספת בתוכה נתקעתי. עם כל רפלקס הקאה שהתעורר, ומנע ממני לרצות אותך, הקערה התמלאה מחדש, כשאני מרוקנת את הפה לתוכה. דאגת להוסיף עוד רוק בין לבין. הרגשתי שאתה מסמן לי בדיוק על מה אני משלמת. לא פיספסתי את החשיבה שלך. עמדת מולי ולא ויתרת עד שהצלחתי לבלוע הכל. זה היה לא מעט רוק.
המבט המוכר שלך עוד לא חזר.
בדקת את המשימה שביצעתי והשכבת אותי מולך. נתת זמן למילים. זמן להסברים. זמן לשיח שמנקה. ליישור הדברים.
אבל המבט שלך עוד לא חזר.
לקחת את כולי כמו שאתה צריך.
לא חשבתי שתיתן לי לגמור. "הגמירות שלך הן שלי, הן בשבילי יותר מאשר בשבילך."
גרמת לי להכיל אותך מכל הכיוונים.
עוד אתגר מגיע לכיווני, בקבוק בירה מלא שתן, כבר לא חם.
השקת אותי, ראית את ההתמודדות.
קיבלת גורה מפונקת שמעדיפה אותך טרי, ישר מהמקור.
בלי תיווכים.
רוק.
שתן.
זרע.
תמיד יותר קל לי כשאני מקבלת אותם ישירות ממך לתוכי.
הפעם לא קיבלתי קל.
הפעם רצית שאשלם.
כולי התמלאתי בשתן הקר שלך.
רק אחרי שזיינת אותי מלאה בשתן חזר לך המבט בעיניים.
הבנתי ששילמתי את המחיר.