גלריה

בואי, סימנתי לה. שבי פה. תיכרעי ברך. להתפשט? היא שאלה בקול קטן, ואני הנדתי בראשי לשלילה. עירום הוא קודם כל בראש, ורק לאחר מכן בגוף. אל תקדימי את המאוחר.

היא התמקמה בין רגלי, על ברכיה, ותלתה בי את עיני העגל הגדולות, היפות שלה. ידעתי שעצם הכריעה מחוללת בתוכה סופה. ניסיתי להיזכר כיצד זה היה עבורי, לפני כל כך הרבה שנים, בפעם הראשונה בה מישהי כרעה מולי, ואילו תחושות זה עורר בי, והעליתי זיכרונות ישנים, דהויים. הפעם הראשונה היא היפה ביותר. המבוכה הראשונה.  הברכיים המתכופפות, תחושת השטיח על הברכיים, והפרספקטיבה החדשה שמתגלה על העולם כשמביטים עליו מלמטה. הלמות הלב והיובש בגרון בעודה מבקשת אות כלשהו בעיני שיגיד לה שהיא טובה, שהיא עושה את הדבר הנכון. נשימותיה היו רדודות, קצובות. כולה הייתה אוסף של תנועות קטנות בחכה שלי. ידי נשלחה וליטפה את ראשה בעדינות מבלי אפילו לחשוב, והיא נמסה בתוכה.

הסתכלתי עליה והיא הביטה בי בחזרה. תורידי את החולצה, אמרתי בפשטות. היא הסמיקה והזדקפה, תפסה בשולי החולצה ומשכה אותה באיטיות מעל ראשה. היא חשפה את החזיה השחורה מתחתיה, את העור החלק, השחום-מעט, והשפילה את ראשה אל הרצפה. אחזתי בסנטרה והכרחתי אותה לשוב ולהישיר אלי מבט ממקומה תחתיי. עיני בחנו את גופה החשוף והיא זעה באי-נחת אך התירה לי לסקור אותה לשביעות רצוני. 

"חצאית."

החזה שלה עלה וירד בכבדות. היא התרוממה רק די הצורך להחליק אותה במורד רגליה ולהיפטר ממנה על הרצפה לידינו. היא שבה למקומה תחתיי בתחתונים ובחזייה בלבד.

"את מושלמת," אמרתי בפשטות. 

ידעתי שהמחמאה תביך אותה, תגרום לה להאדים. היא הייתה מדבר יבש. לאחר שנתנה לו שני ילדים, בעלה נגע בה אולי אחת לשבועיים, אף פחות. היא רק חיכתה לגשם הראשון שיגרום לה לבצבץ מתוך השיריון שבנתה לעצמה, כדי שמישהו ישכנע אותה שהשקרים שבדתה על עצמה אינם נכונים. היא פתחה את פיה כדי לומר משהו בתגובה פבלובית מצטדקת, לומר שזה לא נכון, שהיא עלתה יותר מדי במשקל מאז הלידה האחרונה, שהיא הפסיקה להתעמל כמו שהייתה עושה פעם, שעורה כבר לא מתוח כפי שהיה כשהייתה צעירה ורעננה; אבל אני הידקתי את אצבעותי סביב הלסת שלה והיא השתתקה בחשש, מנסה להבין האם עשתה משהו שלא כשורה.

"כשאני אומר שאת מושלמת ואת באה כדי לסתור אותי, את בעצם אומרת לי שאת חושבת שאני טועה. את מבינה מה את לא עושה בסדר, נכון?"

היא הנהנה ובלעה את הרוק שנתקע לה בגרון.

"יפה. אז את לא תסתרי אותי שוב, נכון?"

"לא," היא מלמלה חלושות.

"ילדה טובה," ליטפה שוב את ראשה ושפתיה התעקלו לחיוך מרוצה. "בואי שבי פה לידי על הכורסה."

גופה להט והיא הצטנפה לידי על המושב, מודעת לעצמה קצת יותר מדי. לא יכולתי להתאפק, ושלחתי את ידי כדי לחוש אותה, את העור הצמא למגע, את השיער הפזור, את שדיה מבעד לחזיה. תחילה קפאה במקומה מבלי לדעת כיצד להתמודד עם תשומת הלב לה לא הייתה רגילה; ואז, עם חלוף הזמן, התמסרה למגע העדין, לתחושות ששכחה כבר לפני שנים. לתשוקה ששבה ועלתה בה לאחר שהיה נדמה לה שאבדה.

"יש לך מחסום, נכון?" שאלתי בלחש. "לומר שאת יפה. עבר הרבה זמן מאז שבכלל העזת לחשוב כך."

"כן," אמרה בשקט, ונאנקה כשידי ליטפה את גבה החשוף. "אני מצטערת, אני ... זה קשה לי."

"אני יודע," אמרתי. "הכל בסדר."

ידי נשלחה לפנים והסיטה את התחתון שלה ממקומו. היא הייתה רטובה לגמרי. אצבעותי טיילו על השפתיים התחתונות בעודי נושק לעליונות. החדרתי ללא מאמץ אצבע, ועיקלתי אותה כלפי מעלה, בפיתול ההוא של עצמות האגן, אל עבר שלפוחית השתן. היא נעה בעירבוביה של עונג ובילבול. גופה לא היה מורגל בקבלת גירויים חיצוניים כה רבים בבת אחת, והקפדתי למנן אותם מבלי לתת לה לטבוע בזרם. ידי ירדה אל עבר מכנסיי והתירה את החגורה. הפשלתי אותם והנחתי לעינייך להתמגנט אל האיבר הזקור שלי. "תיגעי בו."

אצבעותיך הקיפו אותו בהיסוס. "אני רוצה אותך," לחשתי על אוזנה. "את רוצה אותי, בתוכך?"

"כן," התנשפה.

שלפתי את אצבעי מתוכה ומיקמתי אותה מעלי. כיוונתי את עצמי ונתתי לה להנמיך את עצמה. הראש הספוגי נגע בשפתיה ואז חדר אותה, וחילץ גניחה משותפת משנינו. עזרתי לה לרדת מטה עד שהייתי נעוץ בה לגמרי. היא כרכה את זרועותיך סביב צווארי, ואני החזקתי את במותניה כדי לייצב אותה.

"אני לא אגיד לך איך לחשוב ומה לעשות כשאת שם בחוץ. אבל כשאת פה איתי ביחד, את האישה היפה ביותר בעולם. הבנת?"

"כן," אמרה, וניסתה לאזן את נשימותיה הכבדות.

"יפה. עכשיו תבקשי ממני יפה, 'תזיין אותי עמוק.'"

היא הסמיקה על קצה אוזניה והשתנקה כשחזרה אחרי. "תזיין אותי עמוק. בבקשה."

"כמה עמוק?" שאלתי.

"עד הלב," נשפה. חייכתי ונשקתי לה ברוך. את זה כבר עשיתי, חשבתי לעצמי, והתחלתי להניע את האגן שלי ולחלץ ממנה קרשנדו של גניחות.

"דרושות מתנדבות לניסוי מדעי בן כשעתיים המחפש לקשור בין עוררות מינית לפריון. תשלום גבוה, דיסקרטיות מובטחת."

זה יהיה שם המודעה בעיתון שתמשוך את תשומת ליבך. את תעני לה, ותגיעי לבניין מרפאות חדש כזה, נגיד בצפון תל-אביב. פקידת קבלה חייכנית תקבל אותך בקומת המשרדים העליונה, במוסד לחקר המדעי של המיניות. היא תציע לך מים קרים. מתאמת מחקר תזמין אותך לחדר צדדי ובחיוך מלוטש תרשום את הפרטים האישיים שלך. היא תסביר לך שמדובר בניסוי חשוב, שבמהלכו יבדקו התגובות הגופניות והפסיכולוגיות שלך לגירויים חיצוניים שונים, ואז תתן לך חלוק מיוחד ותעזוב, כדי שתוכלי להחליף את הבגדים שלך בפרטיות. את הבגדים תניחי מקופלים בארון צדדי עם מפתח. החלוק יכסה אותך בדוחק ותחתיו תחושי עירומה ופגיעה.

כשהמתאמת תשוב, היא תוביל אותך לחדר גדול, רחב, קליני, עם אורות לבנים וכיסא רפואי מתקפל במרכזו, בדיוק כמו זה בו את יושבת מדי שנה אצל הגניקולוג שלך. בחדר יהיו מכשירים שונים, ושני גברים צעירים בחלוקי מעבדה יתרוצצו ביניהם ויכיילו אותם. אחד מהם יתקרב אליך ויגיד לך בחיוך ובקול חם ומלטף להירגע, ויושיב אותך בעדינות בכיסא. הוא יגיע ויעלם, ויחבר את גופך לאסופה הולכת וגדלה של חוטים וחיישנים. מצלמות אינפרה-אדומות. אוקסימטר. הוא יתנצל ויחשוף טור שיניים צחורות כשיחליק את ידו מתחת לחלוק שלך, כדי לחבר את מדבקות האקג קרוב לחזה שלך, ואת תאדימי. הגבר השני יגיש לך כוס מים. קחי, הוא יגיד לך, זה יעזור לך להירגע ואפילו יגרום לך להרגיש טוב. זה יעזור. את תשתי את הנוזל השקוף ותשעיני את ראשך לאחור.

לאחר מכן יגיע גבר מבוגר יותר, בגיל העמידה. סוף שנות הארבעים. זיפים, שיער מאפיר, עם מחברת בכריכה קשה. חמור סבר אך נעים-הליכות, עם קול בריטון קטיפתי.  הוא יוודא שאת מרגישה בנוח, ואת תהנהני. ואז ייגש וישוחח עם שני עוזרי המחקר שלו, ועם מתאמת המחקר שרושמת פרטים במחברת שלה עם הכריכה הקשה. את תתמכרי להלמות ליבך ולתחושה המעט-מרחפת שתאפוף אותך ותרפה את שריריך. הם ידברו ביניהם ואת תביטי באורות הנאון המהפנטים שבתקרה. אחד המסכים שלידך יקום לתחייה, ועליו יתחיל להתנגן סרטון פורנוגרפי: גבר החודר לבחורה מאחור. את תסמיקי, והמדען יסביר לך בקולו המרגיע שמדובר בחלק סטנדרטי מהניסוי שנועד לבחון את התגובות הגופניות שלך לגירויים ויזואליים בדרגות פורנוגרפיות שונות.

את תהיי מופתעת כשתחושי בידה הרכה של מתאמת המחקר על החלוק, חופנת את השד שלך. תנסי לנוע מעט אך היא תניח עליך גם את ידה השנייה ותלחש שלך באוזן שהכל בסדר. עוזרי המחקר ינועו ממכשיר למכשיר ויבדקו את הנתונים. תחושת הריחוף תעמיק בשעה שהמשקה יעמיק את אחיזתו בך, ואת תחושי שילוב קל של סחרחורת וגל חום נעים. ידה של המתאמת תחליק בין קפלי החלוק, ומגעה העדין על עורך ישלח בך זרמים חשמליים. חלק מהמכשירים יצפצפו בריתמיקה חרישית מואצת. התמונות הפורנוגרפיות על המסך תתחלפנה בינתיים לאישה שקוברת את פיה בין רגליה של אישה אחרת ושומרת איתה על קשר עין. ידה של המתאמת תנוע אט אט, עד שתחפון את שדך הימני. אנחה קצרצרה תיפלט מפיך.

המדען הבכיר יסביר לך שעליהם למדוד את מידת הקורלציה בגופך בין כאב לעוררות מינית. אצבעותיה של המתאמת יגעו בפטמות הקשיחות שלך, והוא יסתכל עליך במבט בוחן, בעודו רושם משהו במחברת. המתאמת תהדק את אחיזתה וקריאה קלה של כאב תימלט מבין שפתיך. המדען יהנהן וירשום במחברתו, בשעה שהמכשירים יעקבו אחר התגובות הפיזיולוגיות שלך. המתאמת תווסת את מידת הלחץ על פטמתך ואת תתפתלי מעט בכיסא, בערפל נעים של כאב. המדען יאותת בראשו לאחד מעוזרי המחקר שיגש לצידך וייטול את זרועך. הוא יצמיד אותה למשענת היד ויכרוך סביבה רצועה שתרתק אותה למקום. לאחר מכן ינוע לצידך השני וירתק את הזרוע השנייה. ההתפתלויות שלך בכיסא תהפוכנה מתונות בהרבה. 

המדען יאמר משהו הרחק ברקע לגבי גירוי וגינלי. ידיים גדולות, גבריות, יאחזו בשולי החלוק שלך ויפשילו אותו מעלה, תוך שהם חושפים את פלג גופך התחתון והעירום. לפני שתוכלי להגיב, תחושי באגודל מוצמד לדגדגן שלך, וגלים של עונג יציפו אותך. המתאמת תגביר את עוצמת הלחיצה שלה, וידה השנייה תחפון את השד השני ותלוש אותו באגרסיביות. התמונות על המסך יתחלפו שוב, הפעם בגבר שבועל בפראות אישה שידיה קשורות מעל ראשה, עליה מישהו רשם בעוד מועד "זונה" בטוש שחור ובאותיות גדולות. אצבע תוחדר לתוכך. היא לא תזדקק לסיכוך מעבר לרטיבות הטבעית שתטפטף ממך, מבלי שכלל ידעת שאת כזו. את תגנחי ותתפתלי, אבל לא יהיה ברור יותר אם את מנסה להתחמק מהחדירה הכפויה או מתמסרת לעונג. המשקה ששתית כעת יגרום לך להרגשת אופוריה קלה שרק תגביר את פעימות העצבים בין רגליך.

בשלב מסוים תישלף האצבע מתוכך. את תביטי בעוזר המחקר בעיניים מזוגגות, מסוממות, והוא יתיר את החגורה ויניח לממכנסיו ולתחתוניו ליפול אל הרצפה.  עיניך יסתכלו באיבר הזקור, הרחב, שיתגלה מולך. משהו בירכתי התודעה יאותת לך שמשהו אינו לחלוטין כשורה, אבל המתאמת תלטף את ראשך. העוזר יחכך את כיפת האיבר שלו כנגד הדגדגן שלך, ואז באיבחה יניף את רגליך באוויר. המתאמת תאחוז בהן, תפשק אותך למענו, תמשוך אותן לאחור, תחזיק אותך פעורה, מבקשת. אל תילחמי בזה, היא תלחש לך, תני לזה לקרות. העוזר יצמיד את עצמו אליך, וללא כל גינונים מיותרים ישקע את עצמו בתוכך. גניחה חזקה תיפלט מפיך. תוכלי לחוש בהבל הפה של המתאמת על אוזנך גופך ירעד בעוד הגבר יהלום בך בגסות, יתבע עליך בעלות. . המתאמת תתנשם בכבדות, כמוך. תתמסרי אליו, היא תגיד לך, ותלקק את צווארך החשוף.

המדען חמור הסבר יתבונן במתרחש, ובשלב מסוים יאמר הגבר בין רגליך כי הוא קרוב לפורקן. הם יחליפו מבטים ביניהם והמדען הבכיר יהנהן, ומבלי התראה נוספת הצעיר ינהום ויצמיד את אגנו אליך. הוא יפעם בתוכך ואת תוכלי להרגיש בזרע החם שלו ממלא אותך, מנה אחר מנה. המכשירים ברקע יצפצפו במקהלה. המתאמת תשחרר את הרגליים שלך ובתנועה אינסטינקטיבית הן תישלחנה לפנים, ואת תכרכי אותן סביב המותניים הרחבים והגבריים של הגבר הנאה שזה-עתה מילא אותך. לכמה רגעים את תנסי למקד את המחשבה שלך ולחשב האם את מבייצת או לא, ומתי הפסקת בדיוק לקחת את הגלולות למניעת הריון, אבל יהיה לך קשה מדי לחשוב. את רק תיצפי באישונים מורחבים בעוזר המחקר השני מתיר את החגורה שלו בזוית העין. המדען יגיד דבר-מה בנוגע לתחרות גנטית כגורם להגדלת סיכויי רבייה, אבל את לא ממש תביני מה הוא אומר ולא יהיה לך אכפת; את רק תחושי בידיה של המתאמת מטיילות במעלה גופך וחוזרות להכאיב לפטמותייך, ותרגישי את הגבר השני מתמקם מולך ומפשק את רגליך בענייניות קלינית. 

אני מחבב חורי תחת. אני לא באמת יודע למה. למה גברים מסוימים חולמים למצוץ בוהן אישה? אולי זה כי אמרו לי שאסור לי כשנהייתי נער ושלחתי יד אל תוך התחתונים של החברה הראשונה שלי. אולי זה משום שפי הטבעת מעוצבב על ידי אינספור קצות עצבים, גופי גולג'י-מזוני או וואטר-פאסיני שמובילים כל הדרך חזרה לעמוד השדרה התחתון ומשם למוקדי עונג במוח. ואולי זה פשוט איך שאת גונחת כשאני נוגע בחור שלך, על אף שלא למדת נוירואנטומיה ויש לך רק חוכמת חיים וחיישנים מצוינים לטינופת.

אולי זה משום שהוא כל כך ורסטילי. אני יכול לחדור אליו בעדינות בעודך שכובה על הבטן ולהצמיד אגודל אל הדגדגן בתנועות מעגליות, לקרב את פי לאוזנך עד שתוכלי לחוש בהבל שיוצא ממנו, ולתת לך לחוש אותי קרוב-קרוב; את משקל גופי מעליך, מרתק אותך, עוטף אותך כך שלא תוכלי לזוז, ברגע של אינטימיות נדירה. אני יכול לפשק את רגליך כשאת על ארבע, ולהעביר עליו לשון כדי לראות אותך נרעדת ומאדימה - תמיד היה לך את הקטע החמוד הזה שגרם לך להסמיק ולהצטמרר בכל פעם שטיילתי סביבו במעגלים עם קצה הלשון, שריד של הימים בהם היית פוריטנית, לפני שהשתדרת והפכת להיות זונה פוריטנית. אני יכול לדחוף את הפרצוף שלך בין חורי הישבן שלי ולהורות לך ללקק אותו, תוך שאני אוחז בשערך ומעט חונק אותך, אופף אותך בריח ובארומה הייחודית שלי. אותה הפעולה, משמעות שונה לחלוטין. ואני יכול לכופף אותך על הספה ההיא, האדומה, שאת שונאת במיוחד, כשאת ממלמלת משהו לא-ממש-מעניין, לחפצן אותך כאחרונת הכלבות, ולדחוף את עצמי לתוכך. לתפוס בשיער היפה, לאגרף אותו לכדי קוקו ולשאול אותך עד כמה את זונה מאחד ועד עשר. וכשאת מייבבת ואומרת אחת עשרה - כמו שרק זונה כמוך הייתה יודעת לענות - אני יכול יכול לגמור בתוכו מבלי לחשוב שלוש פעמים על כמה ימים חלפו מאז המחזור האחרון שלך. כי יש בו הכל, ועכשיו גם יש בו את הזרע שלי שיטפטף ממך על מושב האוטו בדרך הביתה ויסמן את השביל ממני ועד עמוק בלב שלך. ורסטילי - כבר אמרתי?

גברים הם יצורים מכוערים להפליא. אני אומר את זה כגבר, ואין לי בעיה מיוחדת עם זה, ויש בי מעלות אחרות שמפצות על זה, כמו למשל העובדה שאני יכול לפתוח צנצנת של חמוצים בלי להתאמץ, או לחדור אליך ולגמור בתוכך בזמן שאת על ארבע, ואני מרתק אותך למיטה ומחזיק את הידיים שלך מאחורי הגב. Win some, lose some. ועם זאת, למרות שאנחנו עם כזה חסר חן, יש משהו מרתק, כמעט קסום בלזיין גבר מול בת זוגו. בניגוד לאישה, עם גבר אין אינטימיות, אין משיכה, אין את הרצון ללטף או לחבק; והחוסר באלמנטים האלה הוא מה שהופך את האקט לממוקד באלמנטים הבדסמיים שלו ולמעניין, גם עבור החודר וגם עבור הנחדר. לעתים בטעות מכנסים את הסיטואציה הזו בשם פורסד-בי, אבל זו טעות: אין בה שום אילוץ, ולמעשה חלק גדול מהיופי שבה הוא משום שאין בה אילוץ אלא התמסרות וכניעה מסוג מאד מיוחד.

כדי שאקט כזה יהיה מושלם, צריכים להיות בו שלושה רכיבים. הרכיב הבסיסי ביותר הוא כניעה. כלומר, קודם צריך כמובן להיות בו גבר. לא סתם גבר, אלא אחד שמבין את מקומו בהיררכיה ומעוניין להנציח אותה. כזה שלא אוהב את מה שעומד לקרות ובכל זאת מרכין את ראשו בהכנעה. אחד שגילח את שיער הגוף שלו, או לפחות את שיער הישבן והמפשעה, שהשיל מעצמו סממנים של גבריות שבקרוב לא יצטרך יותר. חינוך אני שומר לסטודנטים - ממנו אני מצפה לדעת את מקומו, ומקומו הוא על ארבע, ישבן באוויר, ראש מורכן, גב מוקשת. ושיבקש. זה לא כיף אם הוא לא מבקש שיורידו אותו נמוך למטה. בסופו של דבר אני בנאדם נחמד שרק רוצה לעזור לאנשים לממש את הפוטנציאל שלהם.

שנית, הסאדיזם. יש כמובן את הסאדיזם שלי, אבל הוא לא מעניין אותי כמו זה שלה, של האישה שהניצוץ בעיניה מבשר על תגובת שרשרת, סופה שמבקשת שנים להתפרץ. זאת שבו זמנית תערסל את ראשו, תצמיד אותו אל החזה שלה, תלחש באוזניו מלים עדינות ומרגיעות, ובו זמנית תאונן בידה הפנויה למראה הדמעות שלו, כשגבר אחר עושה ממנו חור לשימוש ומרסק את מה שנשאר מהאגו שלו. אני רושם מרסק משום שבדרך כלל האגו כבר במצב שברירי והמכה האחרונה שלי רק מפוררת אותו. לרוב, מדובר במערכות יחסים בהן האישה עשתה את רוב עבודת ההכנה לפני שבכלל ידעה על קיומי, כפי ששף טוב מרדד חזה עוף לפני הכנתו. אני רוצה לראות אותה מאוננת בפה פעור בעוד הזרע שלי ממלא את בן זוגה. הרוע הכי טוב הוא זה שדומה למסננת: לעתים מבליח מבין מלים רכות, מלטפות. כמו סאקר-פאנץ' טוב כזה, קורע בו קרעים קטנים ואז מחטא ומנשק.

ושלישית, הלקיחה. כמו חוק שימור מאסה, כשאעזוב אתכם ללקק את הפצעים שלו בתום הערב תהיו יותר קלים, ואני אקח עימי גם את הכבוד העצמי שלו, וגם משהו שקשה יותר לכמת, דבר-מה ביניכם יפה, שברירי. משהו שאין לו שם, שחי בעיניים שלך ובלב שלו, ובפעם הבאה שתסתכלי עליו הוא כבר לא יהיה שם. בטח לא תשימו לב שזה איננו. אולי קצת, בעצם, אבל יהיה ביניכם רק חור קטן, ואתם תמלאו אותו בחיבוק, ובליטוף של שיער ראשו, ובכך שתגידי לו כמה הוא אמיץ שקיבל זין של גבר עמוק בתחת שלו בשבילך. וכשיום אחד תתעוררו ותתהו לאן הוא נעלם, הוא כבר ישב אצלי ממוסגר ומקוטלג על המדף, ואני אהיה לא יותר מאשר זיכרון רחוק.

שם. את תשכבי שם, תמיד בנקודת התצפית הטובה ביותר, עם כרטיסי VIP מוזהבים. לא, אסור יהיה לך לגעת בעצמך. הלשון והפה שלך ממילא יעשו את רוב העבודה. תחילה הלשון שלך תרטיב אותי, ואז אותה. היא תאחוז בשיער שלך ותחכך את עצמה בפניך באגרסיביות, תדאג למרוח את הריח והרטיבות שלה ולסמן אותך. אני אצפה מהצד, משועשע. מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים. רק אחרי שהיא תרעד ותגמור, ואת תסיימי לנקות ולהכין אותה לשלב הבא, אני כאילו-אתעורר ואלחץ לך על הכפתורים. את תביטי בי במבט מזוגג, באישונים מורחבים, מתוך ים סוער של ייחום וקנאה וחרמנות וכעס, ותסנני כמו שלימדתי אותך: היא מזדיינת יותר טוב ממני. לכן היא שם למעלה, ואני פה, למטה. ילדה טובה, אני אומר, ואלטף לך את הראש. את נראית פגיעה ונסערת. אני לא אומר לך דבר. יותר מאוחר אומר לך כמה אני גאה בך, אבל עכשיו אני סתם בן-זונה מתנשא שאוהב לראות אותך בוערת. 

מעניין איך נראה העולם לסמרטוט. את בטח תזדהי עם זה, מנקודת המבט הייחודית שלך. מהמקום שלך בין רגלי תוכלי להרגיש את החום של שנינו; לראות אותי חודר אליה, אותה רוכבת עלי, את האיבר שלי נבלע בין השפתיים שלה; את הריחות שלנו בעירבוביה, את הפרומונים והמיצים; והקול - איך את חושבת שזה ישמע כל-כך מקרוב? ומעליך, אי שם, את הגניחות שלה. את תדאגי להעביר את לשונך על פי הטבעת שלה תוך-כדי, ומדי-פעם גם על האיבר שלי כשאינו נעוץ עמוק בתוכה, וללקק אותה ממני. נו, אמרתי  סמרטוט.

אני לא אגיד כלום כשאגמור בתוכה. לא אצטרך. את תדעי שזה קורה מהגניחות שלי, מתנועות האגן האגרסיביות שלי שיטלטלו את כל עולמך, מהעובדה שאהדק אותה אלי ואנהם כמו חיה. את תוכלי לראות מקרוב את שק האשכים שלי מתכווץ ואת הזרע פועם בתוכה, ולתת לקנאה לעכל אותך. זה שלי, את תצרחי מבפנים: זאת אמורה להיות אני. אבל כלפי חוץ את תשתקי, כמו זונה טובה, ורק תפתחי את הפה שלך כשהיא תרד ממני ותמצב את עצמה מעליך. זרע יד שנייה יטפטף לתוך פיך הפעור. לשונך תישלח למעלה, ספק מתוך אינסטינקט וספק מתוך תשוקה. את תגישי את שפתיך העליונות אל שפתיה התחתונות ותנשקי אותה בתאווה, בלחיים מכורכמות, בסופת רגשות שמאיימת להטביע אותך, ובמשך דקה ארוכה היא תהיה כל עולמך. 

"היי בייב,

חשבתי עליך הערב, קצת אחרי המקלחת. אתה חושב גם עלי? זכרתי שהיום אתם חוגגים את יום הנישואים שלכם. בטח תצא איתה למסעדה טובה, ואחר כך תזיין אותה כשתחזרו הביתה. טוב, לא באמת תזיין. מה שאתה עושה איתה זה יותר כמו לתנות אהבים, לא? לזיין זה מה שאתה עושה איתי. שנינו יודעים שאת הצד הזה שלך, זה האמיתי, שאתה מכסה ביום-יום אתה מוציא רק איתי. אבל תחשוב עלי הערב, טוב? כשאתה איתה. ותדע שאני חושבת עליך.

כשאתה מנשק אותה תחשוב על הפעם הראשונה בה כרכת את זרועותיך סביבי, שהלשון שלך תבעה עלי בעלות. שהצמדת אותי לקיר בסמטה מאחורי בית הקפה בו נפגשנו, ואז הורדת אותי על הברכיים ופתחת את הרוכסן שלך, ואני ירדתי לך והבטתי בך מעלי בעיניים גדולות, בוערות. לא הסרתי את המבט גם כשהנעת את האגן באגרסיביות, וכשבסוף הצפת את פי, כמו הכלבה המיוחמת שאני; ואז עליתי ונשקתי לך בחזרה, עם פה מלא בזרע.

כשאתה מלטף אותה בעדינות תזכור את הסטירה הראשונה שהעפת לי. סתם, כי התחשק לך, אמרת אז, באמצע משפט, בלי שציפיתי לה בכלל. איך כעסתי עליך, ובכל זאת הודיתי שהרטבת אותי. ואז הכרחת אותי להוריד את המכנסיים ולאונן מולך, וצילמת אותי, ושמרת את התמונות בפלאפון שלי אם אי פעם אצטרך לזכור שאני הזונה שלך. ואז איך כשהתכתבנו פעם, כשישבתי בסלון מול בעלי, הורית לי להסתכל עליהן מבלי שידע וארשום לך כמה אני משתוקקת אליך.

וכשאתה גומר בתוכה, תחשוב על הפעם הראשונה ההיא שגמרת בי. קצת אחרי שנבדקנו. על איך הצמדת אותי למיטה, הנחת את היד שלך על הצוואר שלי. איך בקושי שלטת בעצמך, קראת לי זונה קטנה. סטרת לי. איך כרכתי סביבך את הרגליים שלי והצמדתי אותך אלי, ולחשתי לך שחיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה זמן, לתחושה שלך ממלא אותי.  איך הגוף שלי פרכס בעונג, ואיך סימנת אותי ואמרת לי שאני שלך. קצת כמו שאני מסמנת אותך, עכשיו, מחדירה את עצמי למחשבות שלך, ומזכירה לך כמה אתה שלי. 

איזה כיף שאנחנו נפגשים בסוף השבוע. אתה תספר לי הכל, נכון? מה חשבת עלי. איך פינטזת שאתה בועל אותי במקומה. איך דמיינת אותי מלקקת לך את החור של התחת בשעה שאתה בתוכה. איך היית מעדיף לזיין אותי במקום. תגיד לי כמה אני טובה, כמה התגעגעת אלי, ואז תעניש אותי שאני כזו חצופה. אני באמת חצופה, לא? אתה כועס עלי קצת עכשיו, נכון? תכאיב לי, ממש. עבר יותר מדי זמן מאז שהכאבת לי בפעם האחרונה. אני זקוקה לזה. תוריד אותי נמוך ותגרום לי להצטער ששלחתי לך את ההודעה הזו. 

חושבת עליך המון. נשיקות, xxx"

גוף של אישה הוא יצירת אמנות, ששיאה בשלושה חורים. יש משהו משכר בעירבוב הריחות באזור האגן, ברטיבות, בייחום שאי אפשר שלא להימשך אליו. לכן אולי אף פעם לא תפסתי הערצת גוף אישה כאלמנט של שליטה, בניגוד למה שחלק משולטי הכלוב לעתים רומזים. אם כבר, ביחסי שליטה אמור להיות ברור ששלושת החורים שלה פתוחים וזמינים לשימוש. לרוב זה יהיה סוג כלשהו של חדירה, אבל לפעמים כל מה שמתחשק לי הוא לקבור את הפנים שלי באסתטיקה הזו ולהעביר את הלשון מהדגדגן ועד לפי הטבעת וחוזר חלילה במשך שעה ארוכה. עכשיו תהיי מותק ושימי על עצמך את האזיקים והגאג, אני לא רוצה שתפריעי לי בזמן שאני נהנה ממה ששייך לי.

אנחנו שוכבים ביחד במיטה, מעורסלים. ידי חובקת את מותניך ואת מניחה ראש מעויף אך מסופק על החזה שלי, מאזינה לפעימות הלב. אנחנו לא צריכים לומר כמה זה היה נהדר. ריח הסקס שבאוויר אומר זה עבורנו. ידי פורעת את שערך כשאת ממלמלת משהו בקול הקטן שלך. האוזניים שלי מזדקרות. זה תמיד משהו מעניין כשאת משתמשת בקול הקטן הזה, המבויש. משהו שקשה לך להוציא החוצה, ואת צריכה מנה של הורמונים ישירות מבלוטת יותרת המוח שתתן לך אומץ. את שואלת אם סיפרת לי על הפנטזיה ההיא שלך. את מנסה לגרום לה להישמע כמו משהו זניח, שולי, כאילו חשבת על זה עכשיו. זין חשבת על זה עכשיו. ככל שהקול יותר נבוך, כך חשבת על זה יותר לעומק ויותר זמן, והקול שלך חרישי-חרישי. אני מנסה לא להפגין יותר מדי עניין. דגים צריך לדוג לאט, בלי להבהיל אותם, אבל האינסטינקטים שלי מזהים את הטרף הרבה לפני שהוא מזהה אותי.

"זה - משהו לא שגרתי. פעם הרדימו אותך?"

מה, כמו בניתוח? אני שואל. את מהנהנת ואני חושב על זה. כן, הייתה פעם אחת. 

"אתה מכיר את התחושה ההיא, הנעימה, בדיוק לפני שאתה מאבד את ההכרה?"

אני לא זוכר אותה לגמרי. אולי במעומעם. 

"הייתי רוצה שמישהו יעשה לי את זה. ירדים אותי כך, ואז ישתמש בי, כמו חפץ, לסיפוק האישי שלו."

זה מעניין, אני אומר. כמו פנטזית אונס?

"קצת, אבל לא. אין פה התנגדות. להיפך, יש התמסרות. מסכימים מראש על הכל, בעיקר מה אסור."

אבל מה יוצא לך מזה?

"התחושה לפני, ההתרגשות. חוסר הידיעה. ואז אחר כך, המחשבה שזה קרה. ותיעוד - לצלם אותי כך, בחוסר אונים מוחלט, בשעה שאני סתם חפץ. לאונן על זה אחר כך, לבד. ביחד. יוצא הרבה."

אני מהרהר במה שאמרת, משאיר אותך תלויה באוויר. אני יודע איזה סרטים רצים אצלך בראש. את ג'אנקית של ולידציה, והרגעים האלה, בלי לדעת מה אני באמת חושב על מה שסיפרת, הם עינוי עבורך. ללא התראה, אני שולח יד וחופן את הכוס שלך באגרסיביות. הרטיבות שלך נמרחת עלי. את נצמדת אל כף היד, ואני מחכך אותה בך בהיסח דעת. הגוף שלך מעכל את התשובה שלי וקורן חום כנגדי.

יש בזה משהו שמוצא חן בעיני, אני אומר לך בשעה שאצבעי חודרת לתוכך בקלות. סוג של החפצה קיצונית. אבל הייתי מכניס בה כמה שינויים. אני לא חושב שהייתי רוצה שתאבדי הכרה לחלוטין. אולי תרחפי איפשהו באמצע. שתרחפי גבוה, אבל באיזושהי פינה בראש תדעי מה קורה. אולי לא בדיוק, אבל תדעי. תרגישי. תחווי הבלחים של קולות, רסיסים של מגע. זוכרת את הבחור ההוא? זה שעצבן אותך בעבודה לפני כמה חודשים, שניסה להקטין אותך ושתלת אותו במקום? זה שאומר לך יפה שלום אבל עמוק בלב חושב שאת כלבה? כשתהיי ככה אולי אני ארים לו טלפון, אציע לו הצעה שהוא לא יוכל לסרב לה. כשהוא יגיע אני אחזיק אותך, שלא תזוזי יותר מדי, והוא יפשיל את המכנסיים וייגש לעבודה. אחר כך נצפה בזה ביחד, רק אני ואת. ככה רצית, לא? את חושבת שכדאי לי לתת לו לגמור בתוכך? שבפעם הבאה שהוא יגיד לך שלום ליד מכונת הקפה את תאדימי ותגמגמי לו משהו? תנהלו איזה סמול-טוק חסר משמעות על דדליינים או פוליטיקה, אבל שניכם תדעו שלפני כמה ימים הזרע שלו שחה בתוכך. זה נשמע לי יותר מעניין. מה את חושבת?

את כובשת את הפנים שלך בכתף שלי. הנשימות שלך כבדות. אני יודע שפנייך מכורכמים, שאת לא רוצה שאראה אותם. המלים שלי שופכות אור על הפינות החשוכות שבך ומביאות אותך אל הקצה. אני נותן לך להסתתר מעצמך, להתכרבל בי בשעה שרעד בלתי רצוני מטלטל אותך. 

"פה?"

כן, פה.

"עכשיו?"

כן, עכשיו.

"ומה אם מישהו יראה?"

זה כל הרעיון, אני מסביר לך שוב, במלים קטנות, כמו שאת אוהבת. אני רוצה שהאדרנלין יתערבב בורידים שלך עם הדופאמין והאנדורפינים. עוררות וחשש. חמוץ ומתוק. אפילו קונדיטורים מוסיפים מלח לכל עוגה. "אולי בחזרה אצלי? אני מבטיחה לעשות מה שתרצה."

עברנו די מהר את הכחשה, דילגנו על כעס, ועכשיו אנחנו במיקוח, אבל ההבטחות שלך לא מאד משכנעות. גם ככה שנינו יודעים שאני בסוף מקבל את מה שאני רוצה. אנחנו בסופה של פגישה נעימה בבית קפה, בחזרה ברכב במגרש החניה. הערב ירד והמגרש ריק למדי, אבל מדי פעם חוצה אותו זוג מחויך שמחזיק ידיים. בחרתי אותו בכוונה כך, לא רחוק מדי, לא קרוב מדי, לא בעיר המגורים שלך, אבל באחת סמוכה. מספיק כדי להאיץ את קצב הלמות הלב שלך. כנראה שלא מספיק כדי שמישהו יראה אותך, אבל לא זו המטרה. אני יודע כמה את שונאת ואוהבת בו-זמנית את המעמד הזה, איך הסומק מיד מציף את הלחיים, העיניים מאמצות מבט מתחנן. זה אולי עובד על הגברים שמחזרים אחרייך בעבודה. פחות עלי.

את זורקת מבט דרוך סביב בעודך פותחת את הרוכסן ושולחת יד מהוססת פנימה. החוקים מאד פשוטים. אנחנו לא נזוז מכאן עד שלא תגמרי. את יכולה להישאר מצונפת, איטית כפי שאת, ולגמור רק בעוד כמה דקות, או שאת יכולה לאונן בשצף, כמו זונה מיוחמת - בינינו, שנינו יודעים שאת יותר דומה לסוג השני -  ולגמור עם זה מהר יותר. זמן כפול חרמנות שווה קבוע. לי זה לא אכפת, אני מתכוון ליהנות בשני המקרים. רק עשי לי טובה קטנה, ותורידי את החולצה והחזייה.

את מסתכלת עלי בשפתיים פעורות, וידך מאיטה. "מה?"

שמעת אותי. אני חושב שאני אהנה יותר ככה. נראה לי שגם נפקנית אקסהיביציוניסיטית כמוך תהנה יותר. פשוט קשה לך להודות במה שאת, ולפעמים צריך לעזור לך.

"אבל מישהו יכול לראות!"

כן. כמו שאמרתי לך, זה חלק מהעניין. את צריכה שאסביר את זה שוב, עם מלים יותר קטנות? אני לא יודע אם יש. ואם תמשיכי להתווכח, גם המכנסיים והתחתונים ירדו לגמרי.

את מאדימה. הנשימות שלך נהיות כבדות, אבל גופך נהיה קל עם כל שכבה שאת מקלפת. עם הבגדים שיורדים עולה רמת העוררות. אני מזהה את הסימנים הקטנים, את נימי הדם, המבע המעט-אטום, הדרך בה השפתיים שלך נפרדות מעט, ואת הלשון שמלקקת אותן. את עורכת תחשיבים בראשך. את יודעת שאם תאונני ללא שום עכבות כל הסיפור יסתיים מהר יותר. עכשיו, כשאת עירומה למחצה, עדיף לך לסיים עם זה כמה שיותר מהר. לא שזה משנה. בשלב הזה הייחום הטבעי שלך כבר בתא הטייס, ולא היית רוצה לעצור גם אם הייתי נותן לך הזדמנות. את משפשפת את עצמך בעיניים עצומות. עוד מעט יגיע השיא.

את קרובה? אני שואל.

"כן," את ממלמלת.

יופי, אז תעצרי. עכשיו. לפני שלא תהיי מסוגלת.

נראה שגם אם הייתי נותן לך סטירה לא הייתי מטלטל אותך יותר.  את מסתכלת עלי במבט של "למה?", כזה של עופר שנקלע למסלול של מכונית דוהרת. אולי יהיו פה גם דמעות. אני מלטף לך את הראש. אמרתי לך לגעת בעצמך, לא אמרתי לך לגמור. לגמור זה כבר סיפור אחר. לגמירה יש חוקים אחרים. את רוצה לגמור?

את מהנהנת. 

יופי. אז אני עומד להפשיל את המכנסיים שלי ואת עומדת להתפשט לגמרי, לבוא ולשבת על הזין הקשה שלי. ואני רוצה לראות את ההשקעה, כן? אני רוצה שתניעי את האגן שלך בפראות, שתכרכי את הזרועות שלך סביב צווארי, שתסתכלי לי עמוק בעיניים. אני רוצה שתרגישי את המכונית כולה קופצת, שיהיה ברור לכל מי שעובר לידנו בחוץ מה מתרחש ברכב עצמו. כדי לגמור צריך להעלות את הסכום. לא בהרבה, בקצת. שלב אחר שלב. אם מותחים גבול חזק מדי הוא נקרע. גם לגבולות יש גמישות. צריך לעשות זאת בעדינות, בצעדים מדודים, כמו לאמן שריר.

תוך שניות את מפשקת את רגליך מעלי. בדיעבד, ההוראות שלי היו מיותרות. פיך מטנף את חלל הרכב, ואת מניעה את גופך בתנועות רחבות, רעבות, בצימאון אינסופי.

תסתכלי שם, ישר אל תוך העינית של המצלמה. אל תדאגי, זה רק הפלאפון שלך. את תוכלי לעשות מה שאת רוצה עם הסרטון אחרי שתצאי מכאן, אבל אני רוצה שפעם אחת תסתכלי על עצמך. אני רוצה שנצפה בך ביחד ונראה את הכוריאוגרפיה הייחודית של שרירי הפנים שלך כשהזין שלי מחליק לתוך אחד החורים המשומנים שלך מאחור. אני רוצה שתראי את הגוף שלך רועד, את האיברים שלך מתנופפים לכל עבר בחוסר שליטה משווע בעודך מפקירה את גופך בידי גבר שיודע כיצד להשתמש בו; את גלגלי העיניים שלך מתהפכים לאחור, את השפתיים ננשכות, את העפעפיים צונחים, את הצליל המוכר של עור פוגע בעור. 

אני רוצה לשאול אותך מי הזונה שלי. כן, אני יודע שאת יודעת, ושאת יודעת שאני יודע שאת יודעת, אבל אני רוצה לשמוע את זה. אני רוצה שאת תשמעי את זה, בקול שלך, תוך כדי, שלא תוכלי אחר כך להכחיש או להיתמם. אני יודע שזה קשה. זאת בדיוק הסיבה שאני רוצה שתגידי את זה. זה לא מעניין לעשות משהו קל, נכון? ואני רוצה שתתחנני. שלא יסתיים. שאהיה אגרסיבי יותר, חזק יותר, שאתפוס בשיער שלך, שאסטור לך. אני יודע שאני יכול לעשות את זה בכל מקרה, אבל זה הרבה יותר מהנה כשאני שומע אותך אומרת  את זה בקול רם. וכשאני מתקרב לשיא אני רוצה לשאול אותך ולשמוע את זה: עמוק בתוכי. שם אני רוצה שתגמור. אני רוצה שהזרע שלך ינזל ממני גם בעוד שעה, שאצא מכאן ואצטרך לשים מגבת על מושב הנהג בדרך חזרה. אני רוצה את הדנ"א שלך שוחה בי, מסמן אותי, הופך אותי לטריטוריה שלך. טוב, אולי זה יותר מדי לבקש, בכל זאת בשלב הזה את כבר תוכלי רק לשחרר נהמות כמו החיה המיוחמת שתהיי.

והכי אני רוצה שתחשבי עשר פעמים ביום למחוק את הסרטון, אבל שלא תעזי לעשות זאת. במקום זאת, הייתי רוצה שרק תשכבי במיטה שלך, תלחצי שוב על פליי, ותאונני את עצמך לדעת.