סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחשבות שחשבתי

מחשבות לעצמי על דברים שהיו דברים שיהיו ועל דברים שלא היו ולא יהיו
לפני 3 ימים. 24 בינו׳ 2022, 11:59

 

כשאנחנו מסיימים שיחה שבה התנצחנו זה בזו.

הטחנו, האשמנו, גיחכנו, עקצנו, כעסנו והגזמנו.

אני רואה איך התהום המפרידה בינינו מתרחבת ומעמיקה.

ברגע הזה שכל אחד מתכנס בעצמו.

כל אחד מנסה לנשום

מתחת למים הרעילים המטביעים אותו.

אני רוצה לצעוק לך.

הלב שלי שבוי בך.

אני כלואה.

במה שהיה ובמה שנותר.

בין אז להיום, ובין המחר.

ולפעמים כל מה שבא לי,

שהשיחה הקשה הזאת שעכשיו הסתיימה.

תהיה האחרונה. ואולי לא תסתיים לעולם.

כל מה שבא לי זה לא לראות אותך שוב.

עד הפגישה הבאה.

 

 

 

 

לפני 3 ימים. 24 בינו׳ 2022, 1:56

הנחמה מול הצער,

הרוך מול הקושי,

האושר מול הכאב,

הסימון מול הדהייה,

ואולי הכל מעורבב יחדיו.

קשורים בעבותות זה בזה.

כמו שתי נשמות אבודות

המחפשות, הנפגשות.

המוצאות באפלה.

 

 

לפני 4 ימים. 23 בינו׳ 2022, 11:35

רגע אחרי הסערה 

שניים לפני הסערה הבאה.

נותרה הודייה.

למה שהיה

למי שהיה

קרוב או רחוק.

במילה, בדאגה,

בהודעה ובשיחה עמוקה.

הצלילה העמוקה,

העלייה החד(ש)ה.

 

פשוט תודה!

 

 

 עכשיו המבול

 

 

 

 

לפני 5 ימים. 22 בינו׳ 2022, 12:10

 

 

 

 

 

לו ידעתי שזו תהיה פגישתנו האחרונה

היא הייתה 

אחרת

 

 

 

 

 

“כִּי סָעַרְתְּ…”

לפני 6 ימים. 21 בינו׳ 2022, 10:46

 

לא מצליחה לישון אחרי הלילה שהיה.

אני יודעת שבימים הקרובים אחפור פה.

אהיה מעייפת שכותבת את כאבה, בלי להתחשב באחרים. #איןליברירהאחרת.

חשבתי שהוא יאפשר לי קצת לדמם בשקט לקום לתחייה.

אולי אכתוב, אולי אעלם.

מה אני באמת צריכה עכשיו?

לפקוח עיניים, להתפקח, להקשיב למה שהושתק.

בסערה. תחושות. רגשות.

נגעלת. ממך, ממני, מהן.

 

אני כותבת את הצעקה שבי.

היא מהדהדת בתוכי ללא יכולת להדהד את האוויר.

אני מחרישה את הכאב.

עכשיו אני צועקת אל הדף שנותר.

צועקת אותך

צועקת אותי

צועקת אותנו.

הכאב הזה מפלח 

כל חלק ממה שהיינו.

שקר?

 

לפני 6 ימים. 21 בינו׳ 2022, 2:11

עברתי פעם ראשונה סשן כאב איתו.

צללנו עמוק אל הלא נודע. אוף כמה אוויר צריך בשביל זה. כמה כוחות.

זה התחיל בכלל משוקולד אלוהי!! קבירת הראש בחלון. ואז משיכה קטנה בשיער (כמה שזה ממיס אותי!) ואני צמודה לו לחזה, ליד, נושמת אותו עמוק לתוכי. כמה זה היה חסר לי. 

הלילה התגלגל והסשן התחיל. אוףף ברגע שנחתה המכה הראשונה, הכאב החל. עם הזמן הוא התגלגל לכדור שלג. הרגשתי איך הכאב החד מפלח את גופי, איך הוא חודר אל נשמתי. היד שמצליפה בי, הקול המשתק.

המוח שלי שאל (את עצמו) למה לעזאזל הוא ממשיך בזה? איך הוא לא רואה שאני לא עומדת בזה? תחזור לשיער דביל. תחזור לשם ותאפס אותי. אבל זה המשיך והתמסרתי. רגע ההתמסרות הקל על ההמשך.

כל כך התאפקתי לעצור את הדמעות. כל רגע שעבר. הכאב התגבר. הרגשתי איך אני עומדת לקרוס מרוב כאב. הוא המשיך, ואני גיליתי כמה חזקה אני מול הכאב, כמה צייתנות יש בדמעות שנקוות בעיניים. הגוף שנשאר זקוף.התכנסתי בעצמי, ניסיתי לחשוב על מחר, אבל כל מה שהראש שלי היה מסוגל לו זה את הכאב, ומוח ריק. בשלב מסוים הוא ניסה לגשש מה איתי, נראה לי שהוא דאג, כל מה שהצלחתי להפיק זה קול חרישי שאפילו לא דמה ללחישה, אך בהחלט דמע.

רק.שהוא תכנן הכל לפרטי פרטים. פעם הוא אמר לי שיש לו תכנית מסודרת בראש לגבי. אין אצלו מקריות, הכל מובנה. אני אולי חושבת שאני מנתבת אבל הוא נותן לי להנות מהספק (גרררר). לא סיפרתי לו כמה זה הרטיב אותי לדעת שהוא כמו חיה האורבת לטרף. כמה מחרמן אותי להיות הקורבן הניצוד. שיש לו מחשבה דקדקנית של טורף העוקב אחר הטרף שלי. ממש דמיינתי את העיניים שלו, שתמיד מלטפות את פני, עוקבות אחרי, שולפות שיניים במבט רעב. איך המוח שלו מתבונן בי מחשב ובודק. אוחחחח זה כל כך מטריף.

רק.שגם עכשיו כשהכאב עוד פועם בכל חלק שבי לא סיפרתי לו איך פרץ הרטיבות, שמולו עוד הצלחתי להחזיק, ממלא את כולי. איך הגוף כולו כואב. איך הכאב חדר לעצמות.

רק.שאני יודעת שהוא לא תכנן את סשן הכאב הזה לשלב כל כך מוקדם (גם אני לא, למרות שידעתי שבוא יבוא) אבל כנראה שהיינו מוכנים לזה. שנינו. הוא הראה לי במלוא המובן למה הוא מסוגל. הוא העביר אותי סשן שלא חלמתי עליו. הכאב הזה עדיין פועם בי, איבר אחר איבר. ואם כך, בטח הוא מבעבע גם בו.

תודה

על מה שהיה

💜

לפני שבוע. 20 בינו׳ 2022, 23:38

אני יושבת לידך.

יד משבללת שיער.

יד עוטפת יד.

רגל נצמדת.

נשימות מסתנכרנות.

אתה נוסע אל הלא נודע.

לוקח אותי איתך למסע.

מה נגלה היום?

מה תראה לי?

מה אלמד אותך?

בחושך, באפלה.

נקודת אור קטנה.

נצנוץ העין, מתיחה.

ערבוב הכאב והחמלה.

 

לפני שבוע. 16 בינו׳ 2022, 18:48

סליכא על…

שאני מותחת גבולות.

שאני צוחקת עליך (איתך;).

שאני קצת בראטית.

שאני חופרת.

שאני מתחצפת.

שאני בלתיייי.

שמשמעת וצייתנות זה ממני והלאה.

 

סליכא

שלמרות העצבים וכאב הראש ממני

אתה ממש אבל ממש אוהב את כל זה בי.

 

אז שיהיה לך בהצלחה

;)

 

לפני שבוע. 15 בינו׳ 2022, 17:36

לרובנו יש ניגודים כאלו ואחרים.

מצד אחד אני אדם מאוד מכיל ו״טיפולי״ ומצד שני אני חותכת מהר ויודעת להתרחק ממי שלא עושה לי טוב.

ביום- יום שלי אני אסרטיבית, מובילה, מהירת מחשבה. אני לא זקוקה לאף אחד, אני יודעת להסתדר היטב ומובילה אחרים. אני כתובת להתייעצות וחשיבה. אני אוהבת את זה, לא הייתי רוצה לשנות את זה. זו מי שאני מאז ומתמיד.

אני יודעת שיש פה לא מעט שקוראים את השורות האלו ומזדהה איתן. יש מי שרואה את עצמו מבעד לכתוב. רואה את הדמות שהוא בעיני אחרים מול החלק השני שבו.

עם כל הרצון שלי להיות אדם שכלתני ושקול בסוף אני פה. הולכת אחר הרגש, אחר הדחפים שלי. מבקשת לקושש מעט מנוחה בסוף היום.

הרגע שבו אני מתמסרת, הרגע שבו אני מוכנה להכנע לך, הרגע שאני רוצה להשיל מעלי את המגננה הוא הרגע שבו אני מרגישה בטוחה בתוך הזרועות שלך.

ככל שאנחנו יותר חזקים מבחוץ כך הדרך להשיל מעלינו את שכבות ההגנה ארוכה יותר.

תן לי להרגיע, כנועה מולך. תעטוף אותי כשאני עייפה. תעטוף אותי כשאני בועטת ועוקצנית. כשאני מנסה אותך. כשאני מותחת את גבול היכולת שלך. שלי. תשמור עלי כמו שאני עליך. גם ברגעים שאני מכאיבה. גם ברגעים שאני מלטפת. אהיה השקט שלי כפי שאני השקט שלך.

 

 

 

 

 

 

לפני שבוע. 15 בינו׳ 2022, 1:03

מה עושים עם האיכפת?

כאב מול כאב.

בחרת.

במה אבחר?

אשכיח ממך דאגה.

אהיה למקלט

התהיה לשלי?

בחרתי.