סוף עידן התמימות.

אני מודה, היום נשברתי (לא בפני נסיכת הבית). שוחחתי עם ה״צדיק״ הפרטי שלי, גם הוא לא מבין איך סגול השיער וזוגתו, טסים לארה״ב, בעת מלחמה.

אמרתי לו, הגב׳ צריכה שיכבסו לה את כל הכביסה.

101 חטופים חיים ונמקים בעזה, וסגול השיער לא מוכן להיפגש עם בני המשפחות שלהם. כמה זה נורא והרבה מעבר לעצוב, שבכירים בארה״ב נפגשו עם משפחות החטופים, יותר מסגול השיער וממשלתו.

איך הגענו למצב, שהחטופים, חיים/ מתים כבר כמעט שנה בעזה והם לא בראש סדר העדיפויות?! נבצר ממני להבין זאת.

מכל כיוון מטווחים עלינו כמעט שנה, כ100.000 עקורים מהדרום והצפון, עדיין לא יכולים לשוב לבתיהם, כי סגול השיער, רוצה ניצחון מוחלט. 

אני, ממש לא מבינה איך גמדי הגינה, ממנזר השתקנים של סגול השיער, עדיין לא פוצים פה.

היום, נשברתי. הלכתי לים להירגע, חזרתי עם הרגשה טעונה של ״אין אור בקצה המנהרה״ תרתי משמע.

תקווה, זה כל מה שנשאר לי.

תקווה, שיגיע היום (במהרה) וסגול השיער וממשלתו הארורה והבזויה, ילכו מאיתנו. ״לעולם שכולו טוב״.

 איך נחגוג  את ראש השנה? ואיך אפשר לומר שנה טובה, שהכל ממש לא טוב?.

להבה חשופה.