סוף עידן התמימות.

את ה - 7 באוקטובר, לא נשכח לעולם. בבוקר הארור בה התרחשה השואה השניה, לעם היהודי בארץ ישראל.

מה שקרה בקיבוצי העוטף ובנובה, בוקר חג סוכות בשעה 6.10 לפנות בוקר, זו הייתה שואה, לא באותו סדר גודל, אך ממדי המפלצתיות בהחלט כן.

נסיכת הבית, הייתה אמורה לנסוע עם חברים מתקופת הגימנסיה, למסיבה בנובה אך יום לפני הנסיעה, חלתה ואמרה לי שלא תיסע.

כמה ימים לאחר מכן נודע לה, שבת כיתה שלה נרצחה בנובה. מאותו רגע העולם התהפך אצל נסיכת הבית ואצלי. החלו להגיע החברים, להתארגן להלוויה ובמקביל נודע שעוד בן מחזור, הוכרז כנעדר בשלב זה. נסעתי  איתם להלוויה.

אין דבר נורא יותר, מהורים שקוברים את ילדיהם.

אנו שנה בתוך מלחמה, אין (כמעט) משפחות במדינה שהשכול והכאב לא נגע בהם. אין כמעט יום שבו אנו לא שומעים על ״הותר לפירסום״. הלב מתרסק כל פעם מחדש לרסיסים, העצב תופס כל חלקה בגוף הצער עוד יותר.

101 חטופות וחטופים! עדיין, בשבי החמאס המתועב.

סגול השיער וממשלתו הבזויה והארורה, ויתרו על השבת החטופות והחטופים, כך אני חושבת לדאבון הלב. הימים הנוקפים שהם עדיין לא שבו לחיק משפחותיהם, אות קלון, לסגול השיער וממשלתו, שממש בימים האחרונים סירב להיפגש עם בני משפחות החטופים.

״עד הניצחון המוחלט״, זה מה שראש הממשלה רוצה.

אין דבר כזה ניצחון מוחלט כנגד החמאס וודאי כנגד חיזבאללה. ברור שצריך לפרק את היכולות שלהם כמה שיותר!. ולהביא שקט וביטחון לתושבי העוטף והצפון גם כן.

אבל!.

השבת 101 החטופים, זה מה שצריך לעשות כעת, עכשו, אתמול. כל עוד החטופים לא יוחזרו לחיק משפחותיהם, אסור לנו, להוריד את נושא מסדר היום הציבורי - זו חובה מוסרית.

לעולם, לא נשכח ולא נסלח, לראש הממשלה וממשלתו הבזויה והארורה על השואה שקרתה ב 7 לאוקטובר, בישובי העוטף.

אסור לנו, לשכוח ולו לרגע את כל 101 החטופות והחטופים.

לעולם, לא נשכח ולא נסלח, על הפקרת ישובי הצפון.

ראש הממשלה, ייכתב בספר ההיסטוריה של מדינת ישראל, כמחריב המדינה.

יצחק שמיר ז״ל, אמר בראיון אצל רזי ברקאי, על בנימין נתניהו ״מלאך חבלה הגיע לליכוד״.

מסכימה עם כל מילה!.

להבה חשופה.