השעות הקטנות של הלילה

מה לא כתבו על אהבה

מה לא אמרו עליה

כמה פיארו אותה

ואמרו כמה שהיא טובה 

כולם משקרים שם, כל המשוררים האלה

היא לא טובה ולא מפוארת

היא מפוררת,

מרסקת,

משתקת.

היא רעה, היא מכשפה,

היא עושה נזק לגוף ולנשמה.

איכס אהבה!

פויה אהבה!

לכי מכאן את אינך אלא אגדה

והרי ידוע שכל האגדות, דיסני והוליווד,

סתם יצרו אותך כדי לגלגל קופות, כי את לא אמיתית, את בדיה, את סתם יוצרת מציאות מעוותת; מדומה.

תסתקלי מכאן אהבה. 

את לא רצויה.

אני לא מרשה לך להיכנס לכאן יותר.

את לא ראויה.

תסתלקי ואל תחזרי,

כי עם כמה שמתאים לי להיות עם עיניים אדומות,

אני מעדיפה שזה יהיה מירוק ולא מדמעות.

השעון מראה שבוקר

והשמש מראה שבוקר

והציפורים מראות שבוקר

והחום מראה שבוקר

השגרה מראה שבוקר

העבודה מראה שבוקר

האנשים העסוקים מראים שבוקר

אבל אצלי בראש? מראה שלילה

אותו לילה עלוב ומסכן

אותו לילה בו אני הייתי עלובה ומסכנה

אותו לילה שלא הראה לי שהבוקר הזה יהיה כל כך נורא.

איזו הרגשה מגעילה זו, לצפות ללילה סוער שיתחבר בבוקר למשהו מושלם, רק כדי לגלות שאת אשכרה היית עוד סתם אחת.