אורגזמה

המועקה האישית של הימים האחרונים פינתה את מקומה לדריכות ודאגה. מנהלת את החמ"ל הפרטי שלי למופת, מצטיינת בהכלה והפחתת חרדות. נושאת תפילה לשלומם של אזרחי ישראל וכוחות הבטחון. 

 ביתי פתוח. גם ילדים ובעלי-חיים מוזמנים בברכה.

סופש שעבר מרגיש לי כמו לפני עידן ועידנים. אומנם הילדים כבר היו בחופש, אבל איכשהו נשמרה השיגרה, כפוף לשינויים. והנה הגיע גל גדול, ועייפתי. עייפתי מדי.  התמהיל האינטנסיבי של החיים, כמו ג'אגלינג עם כדורי עופרת, משך אותי למטה. אפילו לא מאוננת.  לא רוצה לפרק, לא רוצה להתפנק. מפנטזת על שקט, יקיצה טבעית,  ופלים עם כוס קפה, טלפון על השתק, מרגוע ושקט

לא מסשנת, לא חודרת, לא קושרת, לא משפילה (לשם השפלה), לא מכאיבה (לשם הכאב), לא אוהבת תלבושות וצעצועים, לא אוהבת כלבלבים, לא מונעת שופכה, לא מנומסת, לא משחקת, כן יודעת מה רוצה -

כן דברים יעשו כרצוני, כן הפיזי הוא גם לך ובעיקר לי, כן מנטלית, כן חוקרת, כן מדברת, כן מסתימה, כן שואלת וכן עונה. דורשת חיזור, דורשת בשלות, דורשת עניין. כן יודעת מה ומי אני, ואם זה לא זה זה לא אתה זו אני

וגם זה יעבור

מגן ושומר כרצוני 

בולע אותי, חושק בי

מתאים את עצמו אל מהוויי 

כמהה למגע ידיי 

שר לי אשת חייל בדמעות

חושק בי ימים כלילות

נכון ומכוון אליי

מנקה אותי מפצעיי

אוהב אותי עד בלי די 

נפתח בגופו ובנפשו 

אללי 

יש לו אשכים כאלו גדולים, יותר מכף היד שלי

יש לו אשכים כאלו גדולים, שחובטים לו בפירנאום כשהוא הולך

יש לו אשכים כאלו גדולים, שאני צריכה להתאמץ לדחוף אותם כדי שיכנסו לי לפה

יש לו אשכים כאלו גדולים, גם אחרי ששופך

יש לו אשכים כאלו גדולים, ולב גדול עוד יותר

מקבל את פניי עם עיניים בוהקות ושפתיים מחייכות. מעמיס תיק טיולים על כתפיו. פותח תמר ומגיש לי אותו בלי החרצן, קורא את מחשבותיי. מדליק גזיה ומכין לי קפה ראשון של בוקר. להוסיף לך מים קרים? שואל כשאני נושפת על הקפה הרותח. מתקרב אליי לנשיקה. יונק את שפתיי, ואני מושכת אותו אליי. יחפה ביער,  בין אורנים וצרצרים, נעטפת בזרועותיו. חולץ את שדיי מחזיה מיותרת, בולע אותי בתשוקה. מגרגרת בעונג, פוקחת עיניים לראות אותו לרגע מסתכל עליי, עוצמת מתמסרת לחום המגע. הוא שומר ומגן, מתצפת על הסביבה. מתיישב על סלע תחתיי, מפשיל את מכנסיי,  גומע ממני רטיבות חמה, לש את ירכיי ובטני, קשוב אליי ולטבע. מלטף וחופן נושם אותי עם ריח השרף. גב אל אגן נצמדת אליו. הוא מרגיש אותי נעה, מסובב אותי חזרה.  מרגיש אותי מה רוצה ומה צריכה. פרא קסום בשליטה ותשוקה. עוד כוס קפה, נשיקה שלא נגמרת מתיקות גברית ואגלי זיעה. 

נפתח לעצמו. לומד להקשיב לרגש, לשים את הפגיעות בצד. אחרי שנים ארוכות של שליטה מוחלטת נכון לקבל תמיכה ועצה. מתעמק בעולמו הפנימי במבט מפוקח, בנפש חפצה. 

הוא הגבר שפקח את עיניי. אהבתי אותו עד כלות,  אהבה שאינה תלויה בדבר. יפיפיה בכל רמ"ח אבריו. ראיתי אותו כמו מכונת שיקוף בנתב"ג, גם כשהוא לא יכל לראות את קצות אצבעותיו. כאבתי אותו עד דמעות כשלא חיבק את כמיהתי אליו. 

התעלסנו עם הנפש, אהבנו בתשוקה. הוא היה לי עולם שלם, אבל לא איפשר לי להיות לו חזרה. גם שנפרדנו דרכנו גם כשנעלב ונעלם, הייתי ועודני המגנט שמחבר את שנינו יחדיו. אוהבת אותו ותמיד אוהב.

הוא פקח את עיניי ונכנס אל ליבי, הוא היה ותמיד יהיה איתי. הוא רואה אותי, קשוב לנשמתי. יהלום זוהר על כתר מלכותי

כשהילד שלך מרוסק ורק את יכולה לאסוף את השברים

עברתי היום בתל אביב. חלפתי על פני אספלט וצפיפות וקצב אחר. שפע ומהר. אין אויר, אין אדמה. וגם מי שבוחר להתחבר אליה עושה זאת כבועתי בבועה. אין לאט, אין קשב, הכל מהיר ונגיש תלוי תג מחיר. אפילו על שלטי החוצות מתנוססות כרזות פתטיות של גיבור ישראל 2023 על רגע ל"ג בעומר. מטרה נעלה הופכת לסרט הוליווד סוג זין.

אנשים בוחרים לחיות בתל אביב, זה לא אילוץ, זו החלטה מודעת. הם זוהרים או נטמעים או מרגישים שייכות או גם וגם. ההצע והזמינות מזמנים ריגושים לרגע, מוצפות או התנתקות. אקסטרים של האקסטרים. מהיר ועצבני. תל אביב יאחתי, זאת לא את זו אני.