לפני שנה. 22 באפריל 2023 בשעה 7:48
הם מקבעים אותי למקום, פותחים לי רגליים, מצליפים, נושכים, מלטפים, מרטיבים.
אבל אני בוחרת להתמקד דווקא בחלק השני של הסשן.
הייתי אתמול ערומה לחלוטין מולם בפעם הראשונה לבשתי בגד שלא השאיר מקום לספקות והוא לא נשאר עליי הרבה זמן
לכל הסקרנים, להלן:
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=43294&postid=1422982
כיסוי עיניים עליי, אני ערומה למעט תחתונים.
הם מבהירים, "התחתונים הולכים לרדת ממך, עכשיו את רק צריכה להחליט אם את מורידה או שאנחנו גוזרים"
תחתונים חדשים, הורדתי.
והנה, אני ערומה לגמרי, חשופה, אין איפה להתחבא, אין דרך להסתיר את הדברים שאני לא אוהבת.
מרגישה חסרת אונים לחלוטין.
הוא מתחיל בקשירה.
ידיים אחורה, מהתנוחות הבעייתיות עבורי.
הוא מלפף את הכתפיים שלי, מותח את הזרועות אחורה ומוסיף ליפופים סביב השדיים שלי.
הם מתכוננים להתחיל להצליף ואני מעזה לבקש.
אני מבקשת להוריד מתח מהקשירה בכתפיים.
זה כ"כ כואב ואני מרגישה כ"כ רע שביקשתי.
הם יודעים, הם יודעים שאני מרגישה רע כי ביקשתי.
הם משחררים אותי ואני מבהירה שאני ממש אבין אם הם יפסיקו את הסשן ויגרשו אותי הביתה.
הם "בקשתך נשמעה אך לא התקבלה"
היא מציעה והוא מסכים על קשירה שעוטפת את הידיים מקדימה, ואז זה מגיע.
חבל שעובר לי בין השפתיים של הכוס והלחיים של הטוסיק ומותח אותי למעלה.
"את יכולה לנסות לברוח, אבל את תרגישי את זה וזה יכאב".
חוסר אונים מושלם.
אני לא יודעת אם אני נרטבת מהמבוכה או מהחבל, אבל אני מטפטפת.
ואז מגיעה הסיבה שבגינה נקשרתי.
ביקשתי שנתחשבן על התגובות שהייתי אמורה לקבל (כי אני הרי מנהלת רישום של דברים חצופים שעשיתי) מאחר ואני שונאת להיות חייבת.
הם עוברים על הרשימה, דבר דבר.
"על זה מגיע לך 10 הצלפות, תספרי"
ואני סופרת.
"על זה מגיע לך אבל אני לא סופר, אני פשוט מצליף"
ואני צורחת מכאב
ואז הוא מכניס לי מחסום פה ומורה לי לא להפיל אותו, היא מגיעה עם הקיין "על זה מגיע לך 20, אם תפילי את המחסום פה הספירה מתחילה מחדש"
ואני מתכווצת
סופגת
צורחת לתוך המחסום
לא מפילה אותו
יש עוד תגובה אחת
אני כבר בקושי נושמת והוא מתחיל להצליף
אני מנסה להתחמק אבל החבל לוחץ לי על הכוס ועל הדגדגן ונכנס לי לתחת ואני לא יכולה להמשיך לברוח
הוא ממשיך
עוד
ואני מתייפחת לתוך המחסום
הכל רגיש ומעקצץ
ואז זה נגמר
הם משחררים אותי
הכוס שלי פועם
הגוף שלי בוער
אני ערומה וחשופה
אבל אני מוגנת
אני יודעת שאני מוגנת
וזו הפעם הראשונה שזה קורה לי בחיים.
החבלים יורדים ואני צונחת לרצפה, הם כבר שם מחבקים ומלטפים.
אני מרחפת לי על גלי השכרות והספייס.
הם מוציאים ממני כמה משפטים על החוויה שלי, על איך אני מרגישה, מוודאים שאני במקום טוב.
ואז הם מעלים אותי לספה, מכסים אותי, נשארים איתי לבקשתי.
ואני נרדמת.
הם איתי.
אני איתם.
מוגנת וערומה כמו שלא הייתי מעולם.
