כמעט תמיד בעת מהלכי הפתיחה עם מועמד חדש לעבדות, אני מבקשת שיספר לי לפרטי פרטים אודות הפנטזיות שלו.
הרי מה אני רוצה, מכירה ואוהבת אני כבר יודעת, ואילו כאן יש לי הזדמנות ללמוד ולהכיר דברים חדשים מנבכי נשמתם המופרעת של אותם לקקנים.
כי אחרי הירידות, ההלקאות והגמירות המתבקשות - מה עוד נותר לי לעשות חוץ מלשעשע את עצמי מאיוולתם של אחרים? ומלבד זאת, כך שמור לי מקום בשורה הראשונה במופע הקרקס שהלקקן התורן מעלה בפניי!
וכך קרה גם הפעם עם:
העבד היוגיסט (כלומר אין לו ממש עניין ביוגה, אלא רק בתרגיל אחד מאד ספציפי שנגיע אליו בהמשך)
אז אני נפגשת כמה פעמים עם איזה סוטה ונשלט ברמות - ממש בן שביעי של בן שביעי (של נשלט), שמה שהוא כבר שכח בתורת הקינק והסטיות, גם עשר מלכות (שלא לומר מלקות) לא יצליחו ללמוד.
מכיוון שגם בימיי הפרועים והסדיסטיים ביותר לא יכולתי להשתוות לו עם נסיוני ודרישותיי, פרשתי בכלל מלנסות ולרוב במהלך זמננו יחדיו נשענתי לאחור וצפיתי בעניין רב בתוכן הסוטה שהוא פרש בפניי. ואילו אותו אקסהיביציוניסט מצידו רק השתוקק ל'שולטת' שאותה יוכל להפעיל בנוחות ובמיומנות מלמטה ושתהווה צופה אוהדת בו ובסטיותיו.
כך היה גם באותה פעם בו הוא שאל אם אני רוצה לראות אותו גומר לעצמו בפה.
תהיתי איך הדבר הזה אפשרי בכלל לעזאזל, כלומר - מבחינה אנטומית?
תוך חצי דקה ומבלי שסיימתי לתהות, ההוא החל לאונן בהתלהבות ותוך כדי כבר מיקם עצמו על המיטה בעמידת נר(!) כיוגיסט בכיר בעודו משעין אל הקיר את גבו וישבנו, ורגליו פונות היישר אל התקרה - כך שהזין שלו היה גבוה מעל ראשו, ופיו הפתוח מצפה לקלוט את הזרע הניתז אל פניו ממעל.
והוא ממשיך ומאונן - כך הפוך - אל מול פניי המשתאות במרץ רב ובתשוקה ומשפריץ את שמשפריץ אל הפה שלו ואל פניו בחדווה, מוצץ, שותה, בולע ומלקק את שפתיו כחתול שבלע את השמנת.
ואז מתבונן בי כדי לראות מה דעתי על הלהטוט ועל גמישותו המופלאה.
מה אומר ומה אספר? לא נפלתי. בכלל ההתעסקות האובססיבית בזרע כגורם השפלה לעבדים ולשפחות כבר היתה לי לזרא, זה פשוט לא עושה לי את זה, (הסליחה עם כל המוצצים והבולעים! ולא משנה אם זה הזרע שלכם או זרע של מישהו אחר...)
אבל איך יכולתי לאכזב כך את הלוליין הנועז?
אז ליטפתיו על ראשו ואמרתי:
יופי! כלב טוב.
