רציתי להציל אותנו וקבעתי פגישה עם מישהי חדשה
שוחחנו שעה בטלפון והשיחה התגלגלה וזרמה אפילו צחקנו ביחד וזה הרגיש לי נכון
אז קבענו פגישה בבית קפה /בר במקום מרכזי ומואר התקלחתי התלבשתי ושמתי בושם
הגענו שנינו כאילו הכל ביננו בסדר וישבנו להכיר אותה
זה היה מוזר
השיחה היתה בסדר למרות שמידי פעם היתה הרגשה מוזרה ולאט לאט הבנתי שאני לא במקום הנכון
שאנחנו לא מוכנים עדיין לקשר
אבל יותר מזה הבנתי כמה שאנחנו כרגע לא מתואמים
אם פעם כל מה שהוא אמר החמיא לי היום כל מה שהוא אמר צרם לי לשמוע
הפגישה נגמרה והלכנו לאוטו בשתיקה נוראית
לא הרבה פעמים אני שותקת וזה סימן לי על התקופה שאני עוברת.
על העובדה שמתישהו לא תהיה לי ברירה ונאלץ לשתף את המחשבות המוזרות שמתרוצצות לנו בראש על הקשר שלנו על העתיד שלו ולאן אנחנו הולכים
וכל מה שרציתי וכל מה שאני רוצה זה שתחזיק אותי חזק ולא תשחרר בדיוק כמו פעם.
אבל החיבוק היה אחר
אני חושבת שהבנתי מה היה שונה
שהכרנו את סלמון היינו שלמים
לפחות אני הייתי שלמה
הייתי בטוחה והרגשתי מוגנת
הרגשתי נחשקת ואהובה
לא פחדתי לצרף אלינו
למרות שלא חשבתי שנצרף אהבה חדשה
חשבתי שזה יהיה חד פעמי או משהו לתקופה קצרה והימים עברו והיה לנו נעים ונסחפנו קדימה בלי חששות ובלי פחדים.
אני חושבת שהבנתי למה אני כרגע לא יכולה לצרף מישהי חדשה
כי אני מרגישה לא שלמה.
אני צריכה להרגיש את האהבה שלך שוב אני צריכה להרגיש נחשקת להרגיש שוב בטוחה.
