המקום בו הערפל מרגיש אפל

״אם אין לי השראה לשלוט, אני לא רוצה לשלוט בך.

אתה מסקרן אותי ומעשיר אותי.

אפטר-קייר לסוגיו הוא חובה לא אופציה.

אתה תבין. אתה תמתין. אתה תתמוך כל הזמן.

אני דורשת כנות ופתיחות.

אל תעיד, תדגים.״

ואתה… הצלחת לגרום לי להאמין בהכל. תוך חצי שעה של שיחה שאני שוקעת בה.

אני עוד לא יודעת אם זה יעבוד, אבל שנינו יודעים כבר בדיוק למה זה לא יעבוד אם לא.

וזה… מדהים אותי לכשעצמו.

ובכל מקרה זה נראה שאני הולכת להעמיק בפטיש הזה מאוד מאוד.

התלהבות של חדוות יצירה שלא חוויתי הרבה זמן.

רק שאני לא אמצא את עצמי מאוכזבת מהיעדר היענות לנישה.

הפוטנציאל מרגיש... חזק. אדיר. כמו חימר בידיים שלי.

כמו ערימה של מילים חדשות שרק מחכות שאטווה מהן סיפור בדס״מי קסום.

אני שוב מסוקרנת. מאוד מאוד.

אני: אתמול אילפתי את התוכנה שרציתי. רק היה צריך לדעת על מה ללחוץ.

נשלט: את בהחלט יודעת ללחוץ על הכפתורים הנכונים, לפחות אצלי.

אני: אה, אצל גברים זה יותר פשוט. אם את שומעת אנקות כאב אז את במקום הנכון.

אח, איזה כיף זה שיידינג. מי שראה.תה את הבלוג פוסט המדובר ישר ידעו.

תמיד יגיע איזה ׳שולט׳ שמבחינתו זה איזושהי אמיתה טבעית מובנית. נשים הן נחותות. גברים הם עליונים. המצב הטבעי הוא שליטה על נשים.

אז כולנו כבר יודעות לגלגל עיניים - שולטות ונשלטות... אבל אני רוצה להגיד משהו על השיט המגדרי שבטייק הזה.

הוא מאלץ גברים ו/או אנשים טרנס* להתכחש למי שהם.

וזה זוועה. לא מאחלת לאף אחד או אחת לחיות ככה. לא כשזה קשור למיניות וגם לא כשזה קשור למגדר.

והנה אני. אין לכם מושג איך הייתי קודם. אדם עייף וכבוי שהיתה מסתובבת כל הזמן עם הרגשה שמשהו בחיים חסר ושאפשר לחיות אותם רק על אוטומט.

והנה אני פורחת. כותבת. מתרגשת. טובלת יד בבדס״מ (ואז דוחפת לפה שלך). מתפתחת מקצועית ואישית כמו ששנים לא התפתחתי וזה עוד על רקע קורונה ומלחמה ומה לא.

אני חיה סוף סוף על באמת. ואתה היית רוצה לקחת את כל זה בשם תפיסה מעוותת לחלוטין של מהו גבר.

אני אישית לא אוהבת במיוחד הפרשות גוף (שתן/סקאט). אמנם זה מאוד משפיל, אבל (לתפיסתי) ההשפלה נובעת מלכלוך/זיהום/ריח ומקושרת לחוסר סניטציה (לא אישי). אני (שוב, אישית) לא רואה בזה ערך מוסף מיוחד בגלל זה. יש בזה גם משהו גנרי מגדרית בעוד שאני מעדיפה דברים ממוגדרים באופן מובהק יותר.

(כל אחד.ת מה ששלהם, לא שופטת חלילה. תהנו!)

מצד שני, כאשר אני בוחנת זרע תחת אותו מדד, אני רואה כמה דברים שמאוד מעניינים אותי.

בתפיסה הפטריארכלית, מדובר בנוזל החיים הקדוש. ״ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך. בעצב תלדי בנים״. הוא מפרה את האישה והיא שואפת לו.

אבל גם בלי קודש ופריון, מדובר במשהו שבתפיסה המקובלת יכול לשמש להשפיל את האישה. ״מוצצת ובולעת״. ״גומר בתוכך״.

לא בעולם שלי, כמובן.

בעולם הפמדומי שלי, מצווה (מדאורייתא) לעשות ״ונהפוכו״. אותו נוזל ראוי לשמש עכשיו בדיוק למטרה ההפוכה. להאכיל את הגבר בזרע שלו עצמו.

מערבבת בקפה. מוצצת ומעבירה בנשיקה, אוספת עם היד שלי ודוחפת לפה שלך, אוספת עם היד שלך ומכניסה אותה לפה שלך, אוספת עם כפית ומאכילה...

אפשר גם למרוח על הפנים והגוף. אפשר למלא את חור התחת טרום חדירה. ועוד כיד הדמיון (דום-יון?) האהובה עליי.

והכי מגניב (אבל כנראה שמור רק להפקות פורנו, בשל הגמישות הנדרשת), לגרום לגבר לגמור לעצמו על הפנים.

כן, זרע הוא נוזל מופלא. נוזל חיים? נוזל כיף חיים, אם כבר.

אז קודם כל, נשים את זה על השולחן: אתה לוזר.

עדיף לגלות ככה שאתה לא שווה מישהי כמוני.

שכל מה שאתה מסוגל לו הוא רמאות.

שאין לו שום יכולת להבין מי ומה יש לו ביד

(רק לכאורה כמובן, כי לעולם לא היית מצליח להחזיק במישהי כמוני)

אז רק שתדע - ושכולם ידעו - שאני לומדת מהר מאוד מטעויות.

מעכשיו הסינון יהיה קפדני פי כמה.

מעכשיו תמרורי אזהרה ישלחו אותך ישר לרשימת החסומים.

מעכשיו הדרישות יעלו פי כמה.

ומי שלא מבין מה אני שווה, אין לו מה לחפש פה.

אין מקום לתירוצים

אין מקום להזדמנות שניה

או שאתה מוכן או שאתה לא.

היום אני כאן בכלוב, אבל היתה תקופה קצרה בטרנזישן שלי שפיתחתי שנאה יוקדת לכל מה שקשור בבדס״מ.

כי אני הייתי צריכה לעבור התאמה מגדרית מלאה, ומה שהבדס״מ הציע לי היה חלופה חלקית ביותר.

איך תרגיש כלפי ׳רופא׳ שהיה צריך לבצע בך ניתוח ונתן לך אקמול במקום?

כן, ככה.

אז ככה הרגשתי. פיתחתי את זה לכדי תזה של איך בהקשר של טרנסיות, בדס״מ הוא פשוט ניצול.

רכיבה על הפער המגדרי כדי לייצר את השליטה הזאת, במקום לשחרר אותן לחופשי.

ניצול של החולשה החברתית שלהן כדי להסליל אותן למקום הלא נכון הזה.

מקום שאולי לא היו בו אלמלא איך העולם שלנו בנוי ומתנהג לטרנס*.

אני כבר לא שם. יותר מזה, דיברתי עם חבר שולט גבר טרנס שתחתיו מישהי יצאה מהארון.

שם זה באמת קרה… ובהצלחה מרובה, עד כמה שאפשר.

זה מעודד מאוד. מאוד מאוד.

גורם לי לחשוב שאולי גם אני יכולה לתת למישהי דוגמה. לשחרר אותה לחופשי.

או, לכל הפחות, שאני לא אזיק למישהי, שזה הסיוט הכי גדול שלי.

עדיין יש כמה מכשולים לוגיסטיים משמעותיים לניוש וכמה חסמים מנטליים נוספים,

אבל אולי התקדמתי גם בזה צעד אחד קטן קדימה.

אז ליידי אורור חזרה והפגיזה בפוסט כמו שרק היא יודעת.

כל מילה.

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=142997&postid=1148480

חושבת להכניס את זה באינדקס שלי מרוב שזה טוב.

האובססיה הזאת של ׳למי יש יותר גדול׳ היא בלתי נסבלת. ולא, זה לא רק גודל הזין. זה רק ביטוי אחד של זה.

בתור הייטקיסטית, אני שומעת וריאציות הייטקיסטיות של זה כל הזמן. ״לי יש יותר משתמשים״ ״הקלאסטר שלי יותר גדול״

זה מצחיק ועצוב. אי אפשר לראות שום דבר מעבר לזה. הכל תחרות אחת בלתי נגמרת של אגו שאין לה סוף.

זה טימטום שאין דוגמתו.

אני מרגישה קצת מזה גם בבדס״מ. 

נשלטים מתפארים בסף כאב הכי גבוה שרק אפשר.

כאילו שלהיות הכי ׳הארד קור׳ זה איזשהו יעד, איזשהו תג כבוד. 

למה לעזאזל? למה להרוס גם את זה? זה אמור להיות כיף!

אני אוהבת פורסד-בי. זה הארד-קור? אוהבת היפנוזה אירוטית. עכשיו אני שולטת בלאי?

סדיסטית. מנטלית.  לא אוהבת להכאיב. כן אוהבת להכאיב. קושרת לך את הצורה. משחררת.

כלוב זין, לא כלוב זין. מוצצת, לא מוצצת. 

צאו לנו מהבדס״מ. אני מזמן כבר לא שם ואני עושה מה שבא לי. אם לא הייתי, זה פאקינג לא היה בדס״מ.

ואני הולכת לעשות לך כל מה שבא לי.

למצוץ ואז למלא את הפה שלך בשפיך

לקשור אבל גם לשחרר

להשפיל ולרומם

לזיין את הצורה ולחבק אחר כך

ואפטר קייר.

ומי שיש לו בעיה עם זה, מוזמן לאונן עם קרח.

אולי אפילו קצת מפתיע, אבל זה ככה.

אולי בגלל שאני רגילה כבר לחטוף.

אולי בגלל שטרנזישן מאתגר את כל נימי הגוף שלך גם כך.

זה לכאורה לא הפורום לחלוק את כל זה, אבל לפני שבועיים נתקלתי באתגר קשוח במיוחד בזירה המקצועית. הוא דרש מאבק קשה ונראה שהצלחתי איכשהו לצאת ממנו שידי על העליונה, גם אם במאמץ לא קל.

אתמול נצטרף לזה מאבק אישי קשוח מאוד מאוד. מישהי שנשענתי עליה (גם אם בהסתייגות מסויימת) החליטה להישמט מאחוריי ולתת לי ליפול. באמצע מלחמה שמאתגרת גם היא את האישי.

אבל, כמאמר השיר - ״אני לא נהרגת כל כך בקלות וגם לא כל כך מהר.״

עוד מכה בכנף. עוד מכה ועוד מכה.

והנה, את שוב על הרגליים בלי שאפילו תכננת.

ניצלתי את השחרור להתקדם אפילו עוד מעבר למה שתכננתי. בדס״מ זה חלק מזה. אני שוב פה ובאתי לתת בראש*. 

* סטירות, סטראפ און לפה, יריקות, למרוח את הפנים שלך בזרע ועוד.

בשל נסיבות אישיות אני מקפיאה את הפעילות שלי באתר עד להודעה חדשה.

חיים משוגעים, כבר אמרתי?