לפני 3 שנים. 10 במאי 2021 בשעה 14:17
(נשאלתי בצ׳אט ׳למה כלוב-זין׳ ונתתי תשובה כזו או אחרת. הנה תשובה יותר מסודרת.)
אנחנו יושבים בסלון למול אריזת המתנה ואתה לא מסיר ממנה את המבט.
״זה צריך להיות משהו מיוחד מאוד אם זה מסיח את תשומת הלב שלך מהגבירה שלך.״ אני מחייכת.
״זאת מתנה ממך גבירתי, הסקרנות נובעת מההערכה אלייך.״
אתה כבר מכיר אותי טוב, מסתבר.
אני מושכת קלות בסרט הסגול, קורעת את נייר העטיפה ופותחת את האריזה כדי לגלות כלוב-זין ורדרד.
״נכון יפהפה? בחרתי בעצמי.״
״זה יפהפה, גבירתי.״
הרי דיברנו על זה כבר ובכל זאת משהו בך נרתע מהצעצוע החדש.
כבר קיבלת פה ושם תזכורת על כך שהמיניות שלך היא בידיי, אבל זה בכל זאת מרגיש קצת יותר… מוחשי.
״אני בטוחה שאתה מוכן לזה, בבוא העת. בינתיים בוא רק תמדוד את זה כדי שנדע אם זה מתאים.״
מחשבות רצות בך איך להכין את עצמך לרגע האמת ובינתיים אתה מסתכל בהוראות ההרכבה.
לאחר כמה נסיונות נפל, נראה שזה עולה בידך. אני נועלת לרגע את המנעול, משלימה את הצעד האחרון.
״לא מראה יפה בעיניך?״
אתה מסתכל על הזין הורדרד החדש שלך. הכלוב מסתיר אותו לחלוטין. מחשבות על תחושה של סשן בכזה עולות בך.
טוב, מתישהו זה גם באמת יגיע. היום זו רק מדידה.
״כן גבירתי. תודה גבי-״
״רגע!״ אני מסמלת לך בידי לעצור. ״יש לי פה תזכורת בטלפון. מעניין מה זה.״
הפתעה לא צפויה.
״שיעור בתורת המשא ומתן! בוא נראה מה כתוב פה!״
תחושה לא כל טובה מתחילה להתגנב אליך כאשר אני עונדת את המפתח על שרשרת הצוואר שלי.
״החוק הראשון במשא ומתן… הוא לקבוע עובדות בשטח. העובדות בשטח יקבעו את נקודת הפתיחה.״
מארב מתוכנן.
אני בינתיים הולכת לי למטבח, חוזרת עם בקבוק סיידר אלכוהולי ומוזגת, שותה לי את הסיידר לאט לאט.
נראה לך שאתה רוצה שהשיחה תמשיך.
״מה החוק השני, גבירתי?״
״או, טוב ששאלת! החוק השני הוא - דאג שיש בידיך משהו שהצד השני רוצה.״
אני משחקת עם המפתח תוך כדי.
״כשזה המצב, הוא כבר יפנה אליך. תמיד טוב להחזיק אותו בביצים. באופן מטאפורי, כמובן.״
״את צודקת גבירתי.״
״אני תמיד צודקת.״ אני צוחקת. ״החוק השלישי והחשוב מכולם - תקשיב טוב. תיזהר. אל תיכנס למארב מתוכנן.״
אתה מניד בראשך ומוזג לי עוד מן הסיידר.
״נראה לך שקלטת?״
״כן גבירתי.״
״היית תלמיד כל כך טוב! מגיע לך פרס, פרס שרצית הרבה מאוד זמן.״
אתה נדרך. אמנם אני נדיבה לעתים ויש מצב שאני מתכוונת לכך ברצינות, אבל משהו לא מסתדר לך כאן.
אתה מנסה בכל כוחך להיזכר, כאשר אני פותרת לך את השאלה.
״מציצה עסיסית, כמובן! שכב על הספה.״
מארב מתוכנן.
אתה נשכב כנוע על הספה ואני מתחילה להעביר את לשוני על הכלוב.
״מממ… זה בטח מרגיש נפלא…״
לאט אני מכניסה אותו לפה בתנועות מציצה חוזרות ואז מפסיקה לרגע.
״הכל בסדר ממי? נורא חיכית לזה…״
לא בדיוק מה שחשבת עליו באותו הרגע שדיברנו על זה. אני חוזרת למצוץ.
ידי מלטפת אותך תוך כדי, אבל אתה כמובן לא מרגיש כלום.
לאחר כדקה, אני קמה עם מבט כעוס.
״אתה חצוף, אתה יודע?״ אני נוזפת בך. ״איך לא עומד לך? ממש נעלבתי ממך! ועוד אחרי כל מה שעשיתי בשבילך היום!״
״סליחה גבירתי.״
״אולי כמה ימים בכלוב-הזין ילמדו אותך איך להעריך דברים!״
מארב מתוכנן.
אני יוצאת בכעס מדומה, טורקת אחריי את דלת הבית, משאירה אותך כך בלי ידיעה מה יבוא הלאה.
כמה דקות לאחר מכן אני חוזרת ומחבקת אותך.
״היית נפלא.״
אני פותחת את המנעול ואתה מוריד את הכלוב ממך לאט.
