המקום בו הערפל מרגיש אפל

״גבירתי, למה השתמשת בסטראפ-און בסיפור האחרון שלך?״

יכולתי לענות את התשובה הפשוטה ״כי לא בא לי״.

יכולתי לצטט את הפרופיל שלי: "אני אחליט אם ומה לעשות עם הזין שלי, ציפייה כלשהי בנושא הזה תוביל אותך בעיקר לביצים כחולות ולא בקטע טוב."

זה לא דרישה, זה גבול אפילו.

אבל... בא לי לענות יותר באריכות כרגע.

חלק מהטרנסיות השלימו עם הזין שלהן, בצורה זו או אחרת. חלק ממש לא. אלא אם ידוע מפורשות אחרת... זה תמיד עניין אישי ומאוד רגיש למישהי.

התשובה היותר ארוכה ומורכבת מתחילה ב ״תרוויח את זה.״

לא בקטע הבדס״מי שזה אמצעי משמעת/פרס כמו שמרוויחים את הזכות לאונן על ידי משמעת. לא. ממש ממש לא.

תגרום לי לרצות את זה. תגרום לי לרצות להעניק לך את זה מספיק, בשביל שהחששות שלי יתפוגגו. בשביל שהרגשות הרעים ייעלמו. בשביל שהלחץ והמתח יישכחו. תגרום לי לרצות אותך. מספיק בשביל שהמחשבה על הכיף שיגרם לך, תנצח כל מחשבה אחרת.

בהצלחה.

משהו שהיה על העור שלי 3 ימים וספג את הריחות והטעמים שלי, זה מתנה בדס״מית.

אתה תלקק ותלעס בשקיקה.

אמנם המדבקה כבר לא תעשה לך כלום* (לצערך)... אבל אין שום סיבה שאנחנו לא נחליט כאילו כן.

----

״מה זה יעשה לי, גבירתי?״ אתה תגיד בחשש, משחק את תפקידך.

״זה יחליש את השרירים שלך. זה יוריד את הטסטוסטרון שלך. לאט ובבטחה, המדבקות האלה יקחו את הגבריות שלך. גם ככה אתה לא כזה גבר...״

״ומה לגבי...״ אתה תסתכל למטה ואני אצחק.

״כן, זה גם גורם לאין-אונות. כמה חודשים של טיפול ולא יעמוד לך יותר בכלל.״

״אבל אני רוצה...״

אני תוקעת בך מבט ואתה מבין מיד.

״... אני -מבקש- שלא תעשי לי את זה.״

״אבל זה רכוש שלי. הזין שלך הוא רכוש שלי ובא לי אותו רופס לגמרי. האם יש לך איזושהי החלטה לגבי רכוש שלי?״

״לא, גבירתי.״

״תודה. לעיסה נעימה!״ אני מנופפת לשלום וצוחקת לי בעוד אתה מכניס את המדבקה לפה.

* למיטב בדיקתי אבל אין לראות בנ״ל ייעוץ רפואי או ייעוץ לגבי הבטיחות של המשחק.

----

הערה מנהלתית:

אני לא יודעת אם אוכל לשמר את קצב יצירת התוכן הזה. חושבת לשנות. אעדכן בימים הקרובים.

מגבירה מצופה שליטה עצמית טובה פי כמה מזו שהפגנתי.

עשיתי משהו שלא הייתי אמורה לעשות.

טוב שזה לא היה באמצע סשן או משהו.

כך או כך זו גם תזכורת לעצמי.

Up your game

נדרש ממך יותר עכשיו.

זהו. לא יימסרו עוד פרטים.

קצת קינאתי בחברה שסיפרה על סשן נורא מקורי שהיה לה, שהחלטתי לחשוב על אחד משלי.

(אגב, אם מישהי מזהה את מקור ההשראה - סחטיין ומוזמנת לתיבת ההודעות!)

——

אתה נכנס לחדר, לכאורה בטוח לגמרי בעצמך.

״בוא, שב בבקשה״ אני אומרת.

אתה יושב עם חיוך מרוח על הפנים, כאילו כל העולם שלך ומחכה שאמשיך.

״קיבלתי את קורות החיים שלך דרך הסמנכ״ל. אתה בהחלט מקושר יפה״

״נו, בטח. הוא גם סידר לי את הג׳וב ב 8200.״

אני מחייכת חיוך מעושה.

״טוב, ברוך הבא לסטארט אפ שלנו. שנתחיל בראיון?״

״אני כבר מרגיש כמו בבית״ אתה אומר ומסתובב על הכסא. ״זה אמנם רק פורמלי, אבל בואי נעשה את זה.״

״בסדר״ אני עונה בפנים חמוצות משהו. ״בוא ספר לי על עצמך.״

״אני תפור לתפקיד הזה. אני תותח. אני מתעסק במחשבים מאז שאני זוכר את עצמי.״

״אוקיי… מה דרישות השכר שלך?״

״40, כמו שקיבלתי בעבודה הקודמת. אגב, מתי מגיע ראש הצוות לראיון הטכני?״

״זאת אני.״ אני עונה בחדות.

״הא, הייתי בטוח שאת מנהלת כוח האדם! מה, אז זה אומר בלי חשפניות בהאפי האוור?״

״לא. פה אין חשפניות בהאפי האוור.״ סבלנותי פוקעת.

״טוב, את מספיק כוסית אבל.״

וזה הסימן המוסכם שאנחנו מתחילים. אני תופסת אותך בצווארון שלך ומושכת חזק.

״תקשיב לי יא חתיכת מטומטם דגנרט. אין פה מקום לאפסים שוביניסטים כמוך.״

אני מצמידה אותך לשולחן ומקפלת את ידיך מאחורי הגב.

״יש לך מילים אחרונות לפני שאני שולחת אותך קיבינימט?״

״בבקשה לא״ אתה מתחנן, ״אני חייב את העבודה הזאת.״

אני משחררת אותך.

״בסדר. יש לי מה לעשות איתך למען האמת. ולזה התקבלת.״

״באמת?״

״רד לרצפה ולקק לי את הרגליים! עכשיו!״

״התפקיד היחיד שתוכל למלא פה הוא להיות העבד שלי״ אני מסבירה כשאתה ממשיך ללקק וללטף את הרגל.

אחרי כדקה נמאס לי. ״מספיק. גם בזה אתה גרוע.״

״אבל…״

״אולי תסתום?״ אני גוערת בך ומוציאה גאג בול מהמגירה. ״זה יוודא שתסתום את הפה.״ אני אומרת כאשר אני דוחפת את הכדור האדום לפה שלך וסוגרת את הרצועה.

״ככה הרבה יותר טוב.״

אני אוחזת בחוזקה בידך ואתה לא מתנגד כאשר אני מובילה אותך לספה.

״עכשיו תתפשט.״

תוך כדקה כל הבגדים שלך על הרצפה.

״יפה מצידך להחליף לבגדי עבודה.״ אני מגחכת. ״עכשיו, לספה!״ אני פוקדת ולפני שאתה בכלל מבין מה קורה, אני מושכת בידך בחוזקה ומפילה אותך אל הספה. עוד דחיפה בכתפך ואתה כבר שוכב עליה על בטנך. אני רוכנת לצידך ולוחשת באוזנך ״טוב מאוד. עכשיו הזמן לחפיפה מקצועית. אל תזוז!״

אני הולכת שניה למגירה וחוזרת לבושה בסטראפ און סגול ומחזיקה שפופרת לוב.

״אתה עוד מתחיל, אז נדרש לזה״ אני אומרת כאשר אני שופכת מהחומר על הסטראפ און ומוסיפה גם יריקה לתוך חור התחת שלך.

״ככה הולך להיראות יום העבודה החדש שלך״ אני מחייכת ונשכבת מעליך.

(פייד אאוט מצלמה)

ישנן נשים טרנסיות שיודעות מגיל צעיר שהעולם טועה.

״כולכם טועים ואני אישה! אני לא גבר!״

(או להיפך, כשמדובר בגברים טרנסים)

אבל אני לא הייתי כזאת. אני קיבלתי על עצמי במשך השנים את רוע הגזירה. היא דיכאה אותי, היא חסמה אותי, אבל למרות הכל לא הבנתי שהאפשרות האחרת היא שלי ובשבילי.

גם כשהבנתי... זה לא קרה מיד. אפילו כשהעזתי סוף סוף לשבור את המחסום הזה, הדבר הראשון שאמרתי לעצמי הוא שאני לא רוצה להיות גבר.

לקחו עוד כמה ימים כדי להבין שאני רוצה להיות אישה וזה אומר/בגלל שאני אחת.

ואם את לא יודעת בוודאות? ואם את לא סגורה? מותר גם לנסות. סוף סוף הכל מותר. סוף סוף הכל שלך.

כמה מכם פקחו את עיניי. ״את אחת שיודעת מה היא רוצה״. ״נכנסת לפה בסערה.״

אני? אני שהעולם שבר אותי, פתאום יודעת מה אני רוצה?

אבל זה נכון. אני באמת יודעת. עכשיו שאני יודעת שאני אישה, אני יודעת בדיוק ממה אני עשויה וכמה אי אפשר לשבור אותי יותר. מפה כל הדיכוי הזה התמוטט כמו מגדל קלפים.

ולכן גם הגעתי לפה מהמקום הזה. מותר לי לנסות בדסמ. מותר לי להבין מה אני רוצה ממנו. זאת תחושה שבטח מוכרת לכמעט כולם.ן כאן.

אז ניסיתי.

ו-וואו- לא ציפיתי למה שיקרה.

כי מותר לי לפנטז על עולם של שליטה נשית וליצור אותו במיקרוקוסמוס שלי. מותר לי להכניע. מותר לי לשלוט. מותר לי לדרוש. זה שלי. הכל שלי.

אני אפילו עוד לא עברתי פה שבוע וכבר מרגישה כל כך בנוח, במקום כל נכון עבורי...

אוקיי, אז יש כמה מכם שחושבים עם הזין במקום עם המוח.

יש כמה מכם שעסוקים בקופי-פסטות, לא נעים.

יש כמה שסתם שמים את עצמם במרכז באיזו גאווה לא מוסברת

יש שולטים מלמטה.

אבל יש גבולות שהן אפילו מעבר לזה.

להתעסק בזין של טרנסית בלי שום הזמנה מפורשת לכך זה פשוט... בקטע טרנספובי. אין לי מילה אחרת. 

גם אם זה מדליק אותך (וזה בסדר)

אם אתה לא מבין שזה נושא עדין ורגיש אתה לא מבין שום דבר במה זה אומר להיות טרנסית.

הודעה כמו ״בא לי למצוץ לך את הזין״ תוביל לחסימה מיידית ובלתי הפיכה.

כן, גם באתר כמו ׳הכלוב׳ זה לא בסדר בשום צורה.

אם ורק אם אני מעלה את הנושא לדיון אז זה סבבה.

תודה שעצבנת אותי הבוקר. גררר.

- בוקר טוב גבירתי, קפה?

כן תודה

- זה לא מפריע לך שאני מגיש לך את הקפה בעירום?

אתה מפקפק ביכולת של הגבירה להגיד מה מפריע לה???

- חלילה. פשוט אני עם זיקפה זה יכול להציק

*פולטת את הקפה מצחוק*

נראה לך שמישהי היתה שמה לב אליך? ואם כן, שמה לב לזקפה הקטנה שלך?

- כמובן שלא, גבירתי.

מה אפשר לעשות עם קטן כמו שלך? כלום. מה צריך לעשות איתו? כלום. הוא התגלמות הכלום. כאילו הוא לא שם בכלל.

אבל אם זה כל כך מדאיג אותך, אני יכולה לסדר לך כלוב-זין. למרות שהוא כל כך חסר תועלת שזה בזבוז של כלוב טוב ושימושי.

- תודה גבירתי

על לא דבר, תרתי משמע. עכשיו לך אני שותה את הקפה.

אבל אחרי שאת פותחת למישהו את הראש ומרחיבה לו את האופקים, יש בשלב הבא עוד דברים שצריך להרחיב ולפתוח.

בכלוב אני מישהי אחת, אבל מחוצה לו אני גם מישהי אחרת.

הרבה מכם הביעו הרבה סקרנות לגביה וזה די נחמד למען האמת, אבל אני לא כל כך יכולה לשתף פה.

אני אדם מאוד פרטי ובפרט אני טרנסית חלקית-בארון.

מעבר מגדרי זה תהליך נפלא ומרגש ומדהים אבל גם כואב וקשה ורצוף רגעים לא פשוטים ורגישים.

וכן, בחוץ יש גם טרנספוביה והרבה. יש אי הבנה ויש אפילו שנאה. פה מרגיש בטוח, לפחות.

הדרך היחידה שאני יכולה לנהל את זה עם איזושהי שפיות היא לחצוץ. זה לא אמור לחדור (חה-חה) לעולם הבדס״מ ולהיפך. זה פשוט לא לכאן.

אז אני כותבת פה - כל מה שמשפיע עליי כשולטת, כמעט ולא חוסכת דבר :)

ואני כותבת שם - את חיי היום יום שלי.

ובעוד אתר נוסף - סוג של סיפורת.

ובאתר רביעי ודי חדש - כתיבה מקצועית.

ארבע במחיר אחד, למי שיקבלו את הגישה לכל מכלול ההיבטים שמרכיבים אותי לכדי דמות אחת. כי בסוף הכל כן משתלב, איכשהו.

בא לי לשבת סתם ככה לקפה עם איזו שולטת ולחלוק את סיפורי המעבר שלי, המגדרי והקינקי. מסקרן אותי מאוד לראות לאיפה היא יכולה לקחת את התובנות שלי כשאני עדיין לא.