המקום בו הערפל מרגיש אפל

I can talk the talk

But can I walk the walk all over you?

כן. אני כן. 

אני שוב כועסת. רותחת מזעם. לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שאני משלמת מחיר על אפסותם של גברים לא יוצלחים שלא ברור איך הם הגיעו למעמדם. וזה יקרה שוב ושוב ושוב. זה קרה עוד לפני שיצאתי מהארון ועכשיו זה רק ימשיך ביתר שאת.

אבל זה פחות שייך לפה, לכאורה. מה שכן שייך לפה, הוא השליטה העצמית.

כי זה מאוד מאוד מפתה פשוט לתעל את כל הזעם שלך כלפי סאב שמוכן לקבל אותו. שם הרי הסאב, הושיטי השוט והצליפי בו. בחמת זעם, בטירוף, הוא יקבל הכל.

לא. לא ככה.

זה לא בטוח, זה לא שפוי ולא ברור אם זהו ממש טיב ההסכם.

גם כאב צריך לדעת להעניק. את השחרור שלי אמצא במקום אחר.

למה שלא אהיה נחמדה? אין שום סיבה שלא.

אני לא מעריכה אנשים שמבזבזים את הזמן שלי, לא מעריכה אנשים לא אמינים, לא מעריכה אחד בפה ואחד בלב, לא מעריכה מי שאומר דבר אחד ומתנהג אחרת...

אבל כל עוד אתה לא שם, אני בהחלט אהיה נחמדה. אני לא השולטת שלך. אם תרצה אתה תענה לבקשותיי כדי להדגים שאתה רוצה להיות נשלט ואם לא אז אפשר גם סתם להיות חברים.

לשלוט על מי שהוא לא הנשלט שלך... זה סתם עבודה מיותרת. להחדיר משמעת במי שלא מעניין אותך... מזה יש לי מספיק. אם אתה חושב שאני לא קשוחה ולא שולטת בגלל שאני נחמדה, זה עליך ושלך וזה גם גבריות רעילה.

אז אני נשית ונחמדה, עד שהשולטת יוצאת. אבל אך ורק בשביל מי שהרוויח את זה, כי זאת מתנה אמיתית.

אולי... אולי בא לי לעשות תחרות קטנה בין מגדר לקינק. באיזשהו פרץ יצירתיות, אני חושבת על מעין Forced-Bi עם הזהות הגברית שעוד לכאורה קיימת לי.

אחרי שכבר הכנעתי אותך. אחרי שהנשיות שלי משאירה אותך פעור פה וחסר הגנה והלום ורק רוצה עוד...

להכריח אותך לסגוד לי גם כגבר שאני לא. סשן שבו אני גם השולטת אבל גם השולט. סשן שבו אני מפזרת קסם נשי ודושיות גברית. סשן בו אני מסרסרת אותך לעצמי. קושרת לך את העיניים, לוחשת לך באוזן ״תיכף יבוא האדון ואתה תשרת אותו בדיוק כמו שאתה משרת אותי...״

ואז להחליף.

מעניין. תוהה איך זה ירגיש.

יש עניין הדדי. יש קליק. יש משהו.

ועכשיו מה?

עכשיו מבררים אם מתאים לעבור עוד שלב. לאט לאט. זו עוד לא מערכת יחסים של שולטת ונשלט, זה קצת כמו חיזור ונילי.

כן, עם טוויסט קטן, תזכורת במה מדובר, אבל תזכורת ותו לא. זה יהיה שם בקטנה, במרומז, אבל עם מקום להשאיר טעם לדבר האמיתי. אתה תקרא לי גבירתי. אני אבקש דברים (עוד לא אדרוש), קטנים וסמליים מעיקרם. אתה תעשה בהרגשה שבא לך ושזה חלק מהתהליך, לא בגלל שזו שליטה.

וככה נברר.

כי אני לא יכולה לפקוד עליך לפתח רגשות כלפיי ואתה לא יכול לבקש את זה ממני. אם אין את זה שם, אין על מה להתבסס.

אבל אם יש?

אם יש, אז מתישהו משהו יקרה. מתישהו אני אגיד כן ואתה תגיד ׳רוצה אני׳. ואז הקסם יקרה. החוזה ייכרת. הדבר האמיתי. אני אשנה צורה, כמעט באחת, ל magical girl השולטת ואתה תכנע בפניי.

אני אקח, אתה תתן. אני אדרוש, אתה תבצע. אני אחליט, אתה תעשה. בדיוק כמו שרצית שאשלוט עליך, בדיוק כמו שרציתי לשלוט עליך.

אני סקרנית לחשוב מה הוא היה פעם. אני כבר לא זוכרת. העבר נראה כמו חלום רחוק ומוזר ולראות תמונות ממנו זה נראה פתאום כל כך לא הגיוני.

אבל יש אחד חדש - ונראה שהוא מדייק כמו שעון שוויצרי.

== Results from bdsmtest.org == 

100% Dominant 

91% Degrader 

86% Master/Mistress 

84% Rigger 

73% Vanilla 

70% Owner 

68% Primal (Hunter) 

53% Sadist 

48% Non-monogamist 

39% Experimentalist 

30% Daddy/Mommy 

28% Brat tamer 

25% Voyeur 

18% Exhibitionist 

3% Submissive 

2% Rope bunny 

0% Masochist 

0% Boy/Girl 

0% Brat 

0% Pet 

0% Primal (Prey) 

0% Degradee 

0% Slave 

0% Switch 

0% Ageplayer 

ראיתי שרשור מעניין בפורום על טבעם של נשלטים והפניות העגומות שלהם, אני עדיין לא יכולה להגיב שם, אז אאלץ לכתוב בלוג פוסט :)

אמנם לא מיציתי את עצמי כגבר נשלט ועדיין לא מיציתי את עצמי כאישה שולטת ובכל זאת יש משהו מיוחד שאני יכולה להבין והוא ההבדל בין להיות ׳על טסטוסטרון׳ ו׳על אסטרוגן׳.

אני חושבת שכל שולטת מבינה את זה אינטואיטיבית אבל אני חוויתי את זה. העוצמות של הדחף שטסטוסטרון מייצר. או כמו שנאמר, ״כשהזין עומד הראש בתחתונים״.

טסטוסטרון הוא הורמון אלים מאוד ואקטיבי מאוד. ולא שאסטרוגן אינו אקטיבי, אבל בצורה אחרת לגמרי.

מעטים הם הנשלטים שיודעים לתעל אותו נכון - לציות, לעקביות, למסירות. לתת לחשק הזה להבעיר את היצירתיות.

אצל רובם, הוא בוער בחשיבות עצמית ובחשק. ״אני רוצה שישלטו בי! אני רוצה שיזיינו לי את הצורה! מת לשרת אותךךךך!״

המראה והנוכחות העוצמתית של שולטת רק מקפיצים את זה בכמה רמות ואז העידון הנדרש פשוט מתפוגג לו. לקרוא פרופיל? לחשוב אם מתאים? לכתוב הודעה אלגנטית? פשוט אי אפשר.

וזה לכשעצמו מעיד על חוסר בגרות וחוסר שליטה שאין סיבה ששולטת בכלל תתעסק איתם (אלא אם היא בקטע של brats *אולי*)

תשלטו על ההורמונים שלכם - או שתביאו ביד.

קחו המלצה משולטת :)

כתבתי שיש לי חיים הקטיים, לא הרחבתי כמה עצבי ברזל נדרשים כדי לעמוד בהם. היום הזה בחן אותי ממש.

זה לא שלכם לדעת בדיוק מה, אבל תמיד יש אנשים מאחורי ׳התפקיד׳ בפורום או בתיבת ההודעות.

היום אף אחד לא יקבל מענה. ככה. זה שלי ובשבילי.

והנה, כסוג של משקולת איזון קוסמית, מגיע השני מכם. זה שלא מבין ולא יבין גם למה הוא נחסם.

הוא שאמרתי בבלוג הקודם - Show, don't tell.

אני שולטת אבל אין בינינו יחסי שליטה כי אתה רק נשלט בפורום כרגע. אבל אתה רוצה שיהיו וזה דורש ממך להדגים מינימום של מסוגלות כזו, ביחס לבקשות שלי ולמה שאני כותבת לך.

אמרתי לך שאתה צעיר, אמרת לי שאתה בוגר לגילך - והתנהגת בדיוק ההיפך.

אמרת שאתה רוצה לרצות - ולא טרחת לקרוא את ההוראות.

הסברתי לך מפורשות במה טעית - ולא טרחת להפנים.

והכי חמור - אמרתי לך מפורשות לקחת הפסקה של 48 שעות ולחשוב מחדש על הגישה - וחשבת משום מה שאתה פטור מכך.

אם לא הצלחת להחזיק מעמד אפילו שעות ספורות מתוך 48, כמה זמן תחזיק בלי רשות לגמור? כמה זמן תחזיק בכלוב-זין? כמה זמן תחזיק כשאני מתעלמת ממך בכוונה? כמה זמן תוכל להיות קשור?

אין סבלנות, אין צייתנות, אין הקשבה. זה אפילו לא bratiness (ואני לא בקטע), זה סתם חשיבות עצמית שלא ברור מה מקומה בנשלט.

מקווה בשבילך שתצליח לעבוד על עצמך מספיק כדי למצוא מישהי שכן תחדיר בך משמעת.

בכתיבה, ישנו חוק מאוד מפורסם. החוק הזה נקרא Show, don't tell. זה גם נמצא בפרופיל שלי.

אל תכתוב ״משה היה עצוב״.

במקום זה תראה שמשה עצוב.

״משה ישב לשולחן, עיניו דומעות כאשר הוא הביט הצידה לעבר כוס הוויסקי הריקה שלידו. הוא עמד למלא אותה שוב ואז ויתר ונאנח. ״אם שלוש כוסות לא עזרו, מה תעזור הרביעית?״ הוא מלמל לעצמו והביט שוב לעבר השולחן הריק״.

גם כאשר מחזרים אחרי שולטת, צריך להראות. לא לספר. ואחד מכם עשה את זה כמו שצריך.

הוא לא כתב לי ״אני בוגר לגילי״, הוא התנהג בבגרות לגילו.

הוא לא כתב לי ״אני אעשה כל מה שתבקשי״, הוא ראה שכבר יש הוראות לביצוע - ויישם אותן.

הוא לא כתב לי ״אני אוהב לשרת״, הוא ראה שמשהו מעניין אותי ונתן לי משהו.

הוא לא כתב לי ״אני חושב שאת מיוחדת״, הוא הביע עניין במשהו רלוונטי מעבר להיותי פשוט שולטת.

לא שהביצוע היה מושלם, לא שאין עוד עבודה, אבל עכשיו אני מסוקרנת והוא התקדם עוד צעד אחד בכיוון הנכון.

עוד נותר לראות אם מדובר במזל של מתחילים או בכישרון חבוי.

אה, ואני בטוחה שהוא גם יקרא את הפוסט הזה ;-)