תפילת הכנועה

חזרתי לאמן היום. 

כבר הרגשתי שעוד יום אחד והייתי שואלת אנשים רנדומליים ברחוב אם בא להם שאאמן אותם. 

אז היום, הנ"ל, ממש נכון לגבי.

חזל"ש שמח לכל מרדימי הקפיצים הקטנים.

הרבה יותר קל לבחור נכון כשאין הרבה ברירות.

כבר כמה ימים אולי אפילו כמה שבועות שאני מרגישה את זה. מרגישה שאני לא מרוצה מעצמי, מהמקום שאני נמצאת בו. בין אם זה בתחום העסקי שלי, בין אם זה בזוגיות שלי ובין אם זה עם היצורים הקטנים שלי.

כואב לי לראות אותו מסתכל עלי ולא מבין מה עובר לי בראש. אבל גם אני לא מצליחה להבין מה הולך שם. לפעמים אני מרגישה שבמקום מח יש לי ביצה טובענית. וכל פסיעה בה רק מושכת אותי למטה.

כואב לי לראות אותו מסתכל עלי כשאני מתכנסת בתוך עצמי שוב ושוב ואני רק מנסה לחשוב איך להסביר לו שזה לא קשור אליו. שזה החרא שלי ועלי להתמודד איתו. 

אני יודעת שהעדר שיגרה מביא אותי בקלות יתרה למקום הזה. יודעת שחוסר יציבות מבלבל אותי. מכירה את עצמי מספיק טוב בשביל לא לאפשר לעצמי להסחף מידי עם הדיכאון הזה למטה.

מנחם אותי לדעת שהוא פה איתי רוצה שיהיה לי טוב.

עוזרת לי הידיעה שעוד מעט נחזור לשגרה שכל כך אהובה עלי. 

 אני בוחרת לא לשקוע עמוק בחרא. גם אם זה החרא שלי.

ואני לא נרדמת.

רוצים לנחש למה?

סוטים שכמוכם,  מה חשבתם???🤣🤣🤣

נ.ב.

תוהה לעצמי אם אולי באמת הגיע הזמן לתלות שוב את השק איגרוף שלי. כבר מלא זמן שלא הרבצתי😈

שיהיה חג רגוע לכולם😘

כשהוא ואני מבלים את הסופ"ש יחד, זה כיף.

כשהוא ואני מבלים את הסופ"ש בלעדיהם, זה כיף.

כשהוא ואני יוצאים למסיבה יחד, זה כיף ( ףאפילו שהמסיבה היתה לא משהו).

כשהוא ואני יוצאים למאנצ'ים יחד, זה כיף.

כשהוא ואני ממשיכים לתחילת שבוע יחד, זה כיף. 

כשהוא ואני סופסוף נוסעים לבחור לו ריהוט לדירה שלו, זה כיף (אפילו שאני שונאת את איקאה).

כשהוא ואני חוזרים עייפים ומרשים לעצמינו לאכול המבורגר וצ'יפס, זה כיף.

כשהוא יושב אצלי במרפסת ועובד בזמן שגם אני עובדת, זה כיף (כלומר, יש דברים יותר כייפים שאפשר לעשות במרפסת שלי אבל נסתפק גם בזה).

אז אם כל כך כיף, למה צריך תמיד בסוף היום להפרד???

זהו.

לוקחת הרבה אוויר.

התחלתי לפרסם את הסטודיו החדש.

תזכורת לעצמי: " לנשום ולהנות מהדרך"

בטוחה שהיא תהיה יפה ומופלאה🤗

במיוחד כשהוא לצידי תומך ומלווה אותי בהגשמת החלומות שלי😘

מחכה כבר לסייע לו בהגשמת החלומות שלו🙏

כי למה הם  צריכים לדעת שאבא שלהם הציע נישואין לבת הזוג שלו מסטטוסים בווטסאפ של חברים שלו???

כי למה הם צריכים לדעת שאבא שלהם מתחתן עוד 3 שבועות משיחה עם הפסיכולוגית שלהם???

כי למה הם צריכים להרגיש שהוא לא שם עליהם זין???

כי למה כשבת ה12 שואלת אותי אם הייתי יכולה לחזור ולבחור אם להביא אותם הייתי מחליטה לא להביא ואני עונה שבחיים לא הייתי מוותרת עליהם,  ברור לי שזה כי היא יודעת שאם היו שואלים אותו הוא כנראה היה אומר שהיה מחליט שלא להביא אותם לעולם???

מספיק סיבות לא לסלוח לו. עוד בלי שאומר סיבה אחת שקשורה לפגיעות שלי כלפי.

ולמרות כל זה אני לא שונאת אותו. לא מרגישה אליו כלום. רק בוכה בשבילם. שאין להם משהו כל כך בסיסי שמגיע לכל ילד. 

מתרגשת לעבוד על פתיחת סניף נוסף לסטודיו שלי.

ממש מתרגשת עד שאפילו לא נרדמתי לשנצ היומי שלי.

צריכה להכין נתונים ליועץ העסקי הנחמד ליום ראשון.

אז הנה אני מבקשת יפה מכולכם ומהסביבה שלי:

 אל תפריעו לי יותר.

תפסיקו להיות מעניינים כל כך.

תעצרו שניה את החיים עד שאסיים לעבוד ואז תחזרו לשעשע אותי.

תודה.

כשהוא עובר בדיקות שגרתיות ומתחרפן מזה שהגוף שלו לא ממש ברשותו. 

כשהוא בוכה שזה כואב אפילו שאני יודעת שזה לא באמת כואב. 

כשהוא כועס עלי שאני משתפת פעולה עם הצוות הרפואי וקורא לי בשמות גנאי. 

כשאני מחבקת אותו חזק בדרך הביתה בסוף התהליך והוא אומר לי שהוא אוהב אותי אבל כועס עלי. 

בא לי שמישהו יעשה את זה במקומי. 

בא לי שבסוף היום  מישהו יחבק אותי וינגב לי את הדמעות.