תפילת הכנועה

עוד רגע שוב סופ"ש איתו ואיתם יחד.

ואני מפחדת להתרגל לכל הטוב הזה.

מפחדת שמישהו יעיר אותי מהחלום המתוק שאני נמצאת בו. אולי יעיר אותי עם קפה וסטירה, אבל לא כמו שאני אוהבת את הקפה שלי...

כל זכרון שנצבר מיד מכניסה למגירת הזיכרונות, שיהיה במקום קרוב למקרה שיעירו אותי.

רק מזהירה, אם מישהו שמתכוון להעיר אותי, קח בחשבון שאני אלחם חזק. הכפפות מוכנות, הצפרניים שלופות הרעל כבר בעיניים  ואני לא מתכוונת לוותר בקלות.

סופ"ש קרבי טוב לכולם. קרבי כזה שמשאיר אותנו עם ניצחון ביד.

כי ככה קמתי היום, אז סתמו🤐

התחלתי את היום מוקדם.

הורדתי את הנספחים במקומות לימוד שלהם.

אימנתי אימון חזק.

יושבת ללמוד למבחן של מחר  ולאכול ארוחת בוקר בריאה.

ממש מקווה שהוא מרוצה🤗.

כי אני מעדיפה את המכות שלו עם חיוך. ועדיף חיוך של מרוצה ממני ולא מעצמו 😜.

כשלא בא לי ללמוד למבחן שיהיה מחרתיים.

וגם כשלא בא לי להקשיב להנחיות של בנהזוג, אחרי שביקשתי ממנו שיעזור לי לשמור שלא אוכל שטויות, ואני ממש נהנית מהמחשבה שהוא יעניש אותי על ההפרה הזו🙈

וגם כי אני נהנית מהגלידה גולדה שהוא קנה לארוחת ערב אתמול עם השותפים שלי לכבוד תחילת שנת הלימודים שלהם, נהנית להיזכר ולהתרגש שוב ושוב מהמחוות הקטנות והמיוחדות האלו שלו ורק בשביל זה מותר לו להעניש אותי כמה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה😍

 מרגישה שזכיתי בהרבה יותר ממה שהעזתי לבקש😘

ואוף יצא לי דביק מידי, ואני בכלל רציתי להיות בראטית. באמת שרציתי.

מתרגשת שגמרתי לעטוף בפעם האחרונה ספרי לימוד לשותף שמתחיל מחרתיים בית ספר😍

עכשיו אפשר להמשיך את היום לאימוני הערב. בכל הכח💪

הלכתי לקרוע למתאמנות שלי (ז"ל בעוד שעה) ת'צורה.

ביוש😘

הגיע.

הזמן הזה בחודש בו אני מחליפה את הלק ג'ל שלי...

סופשבוע מתוק בלי. עם המון מסיבות וריקודים לכולם. תהנו מתוקים😘

בגן משחקים עם הנספחים,

טיפסנו ותלינו את עצמינו על מלא חבלים.

החופש הזה עושה לי רע

לא יודעת אם זה בגלל שתמיד אהבתי שגרה וסדר יום,

או בגלל שאני פחות עסוקה וזה משאיר אותי עם הרבה אנרגיות שאני לא מוצאת דרך לפרוק.

אולי בכלל זה שהשותפים שלי כבר כמעט שנתיים כל הזמן בבית,

ואולי בכלל בגלל שאני לא רואה שמתישהו הסדר ישוב לעולם שלנו.

אבל בתוך כל הרע הזה יש גם כמה בריכות של טוב.

בכל פעם שאנחנו יחד, מפגשים עם חברים, אימונים שכן מתקיימים, מטלות שאני מצליחה לעשות.

ואז אני נזכרת כמה הטוב יכול להיות טוב וגם כמה הרע עלול לחכות לי מעבר לפינה.

ואני ממש מנסה להביא את עצמי לבחור בטוב.

אבל כמו כולם, לפעמים החור השחור של הרע שואב אותי עד לבריכת האור הבאה.

אוכלת.

ורואה סרטים.

עם השותפים שלי.

ואל תדאגו. בכוסות הבירה זה רק שוופס תפוחים. בכל אופן, הם עדיין לא בני 18...

סופ"ש שמח. לכל אלו שהשבוע עם וגם לבני זונות שהשבוע בלי😉😘

לפעמים כשקשה וכבר אין לי כח,

אני תוהה מה עדיף, להלחם או לברוח.

יצר ההישרדות הקדמון שלי מבקש לברוח,

אבל אני מנסה להלחם ולהחזיק ממש בכל הכח.

מלחמה מתישה אבל הניצחון שווה את זה,

ולברוח בלי סוף? חשבתי שכבר עברתי את השלב הזה.

ולפעמים כשקשה וכבר אין לי כח,

אני אומרת לעצמי: "מפה אפשר רק לצמוח".

האם אני מכירה ביכולות שלי להלחם ולהחזיק חזק,

או סתם נופלת לקלישאות כמו סם או ממתק.

ולפעמים כשקשה וכבר אין לי כח,

אני נזכרת בלבד, כמה אהבתי אותו, על כל הקושי,

ואוהבת את הביחד כי זה כל היופי.

ולפעמים כשקשה וכבר אין לי כח,

חושבת איך מצליחים להחזיק ביחד שלכל אחד יש גם לחוד,

בלי מאמץ ובלי להרגיש קצת אבוד.

תוהה לעצמי אם זה נחשב כשהמאמנות שלי קורעות ת'תחת של המתאמנות שלי ואני מתפנקת ועושה בנתיים מני פדי...

וגם אוכלת פה כמו שצריך. כי אני תמיד רעבה. סתמו.