|
|
|
האור בעיניים שלי זורח.
כל בוקר כשאני קמה ואני יודעת שמחכים לי אימונים, ככל שיהיו יותר אימונים ככה האור בעיניים שלי זורח יותר.
ככל שבאות יותר מתאמנות , הלב שלי מרגיש שהוא הגיע למקום הנכון.
ככל שהן עובדות יותר קשה ומתחזקות, הנשמה שלי מוצאת מנוחה.
כי אני מעבירה אליהן את האושר שלי והן מעבירות אלי חזרה את שלהן.
ואין כמו לעשות טוב למישהי שנמצאת במקום שגם אני הייתי בו...
כמה זה הגיוני שאחרי 3 ימים בבית מלון
הדבר היחיד שמעניין אותי זה לשתות את
הקפה שלי בבית כמו שאני אוהבת???
הלכתי לשתות קפה ולקרוע למתאמנות שלי ת'צורה. ביוש.
החשק לחיות היה קיים. או אולי קם לתחייה.
עם כל קילו שירד ממני, מדד ההנאה מהחיים עלה.
עם כל קילומטר ריצה שהשגתי, מדד האושר גאה.
עם כל אימון שעשיתי, מדד הסיפוק תפח.
ואחרי כל הישג, האור בעיניים זרח.
החיים תכננו לי אחרת.
לא מאמנת כושר ולא עיסוק אחר בתחום.
אלא אחד מהתפקידים היותר משעממים שקיימים בעולם העסקים. כלכלנית. ועוד בבנק.
וכל הזמן הזה. אי שם במעמקי הלב, מעבר להרי החושך שבעיניים הכבויות שלי, נמצא החשק לחיות.
ואני אפילו לא ידעתי שהוא קיים...
תמיד ידעתי שמתישהו אעסוק בתחום הכושר הגופני,
התחום הזה תמיד היווה בשבילי סוג של ריפוי.
כילדה למדתי התעמלות קרקע והייתי הכי חזקה בכל כיתה שלמדתי.
למדתי שחייה מגיל 5 עד גיל 13.
ומשם המשכתי ללימודי ריקוד בלט, ג'אז והיפ הופ.
תמיד כולם אמרו שבטוח אתעסק בתחום כי כמות האנרגיות שלי בלתי ניתנת לריסון בדרך אחרת.
אבל החיים הובילו אותי למקום אחר...
לפעמים בא לי ממש לשנוא אותם.
על עצם קיומם.
על שגזלו ממני את החופש.
על שהם תמיד יהיו ראשונים בסדר העדיפויות גם כשממש כואב לי לוותר על עצמי שוב ושוב.
על כל ייסורי המצפון שמגיעים איתם על היותי, אך לא מספיק.
לפעמים ממש בא לי לשנוא אותם.
על היותם פה שלא מבחירה שלי.
על זה שהם מקשרים אותי אל העבר ממנו כמעט הצלחתי להתנתק.
על מלחמות שאלחם בשבילם כשכל רצוני הוא מעט מנוח לנפשי העייפה ממלחמות.
לפעמים ממש בא לי לשנוא אותם.
על איך שהם כל כך מרוכזים בעצמם ולא רואים מה אני עושה בשבילם.
על כל התהליכים שאני עוברת בשביל להיות הגרסה הכי טובה שלי.
על העובדה שאני תמיד אוהבת אותם.
כי למרות שלפעמים בא לי לשנוא אותם, אני פשוט תמיד אוהב אותם. זו האפשרות היחידה.
אחרי רשעון של 6 אימוני רצח, מרשה לעצמי לפתוח
את שני ברגוע של קפה והעוגה שאפיתי בשישי😋
וכמובן חוזרת לישון עוד איזה שעה/שעתיים, כי אם
כבר להוציא את העיניים אז עד הסוף😜
שני רגוע לכולם שיהיה פה. כי ככה אמרתי😘
I'm back Bitches
בכל הכח. כי שישי היום. ואין כמו קפה עם עוגת שמרים ביתית אחרי שנ"צ טוב.
למרות שתכלס כל פחמימה על בסיס קמח תעשה את העבודה...
סופ"ש חלומי א.נשים
אני פשוט עייפה,
לא עייפות כזו שעוברת אחרי שינה טובה.
אני פשוט מרגישה עייפה ומותשת,
כזו עייפות של מלחמות.
ומה שהכי מכאיב לי זה שאני בחרתי להילחם,
להילחם בשביל להשיג את החלומות שלי.
אולי פשוט בא לי קצת חלומות שמגשימים את עצמם ואם אפשר שזה יהיה גם תוך כדי שינה.
עוד סופ"ש קסום
זה התחיל במסיבה כייפית שאליה יצאנו בשישי בערב, רקדנו (בעיקר אני אבל לא נורא), שיחקנו, פיטפטנו, צפינו באחרים וחזרנו כל כך מאוחר אך מרוצים במיוחד.
המשיך בהתפנקות בזרעותיו במיטה, סקס כייפי, ארוחת בוקר ופטפוטים עם שותפיי לחיים.
לקינוח התפנקות נוספת לצלילי המוזיקה שהוא אוהב ומילים שאני ממציאה לה.
ואצלי במח רצות המחשבות. על משהו שהסביבה אמרה לי, ועל הרגשות שזה גרם לי. על איך עד שהוא בא לא מצאתי מישהו שיגרום לי לרצות להישאר ולא לברוח ואיכשהו הוא הצליח.
אז למה בכל פעם כשהוא מחבק חזק לפני שהוא הולך אני מפחדת שהפעם הוא יבחר לא לחזור?
למה אני מפחדת להאמין שלפעמים מגיע מישהו טוב ואפילו נשאר?
