תפילת הכנועה

"את חושבת שתמיד תשארי איפה שאת היום?" הוא שאל אותי ואני עניתי שאני לא יודעת. 

אני לא יודעת מה יהיה אבל אני כן יודעת מה עכשיו. 

אני יודעת שאיפה שאני היום עושה לי טוב. 

אני יודעת שאני מתגעגעת לדברים הטובים שהיו בעבר וויתרתי עליהם יחד עם הרעים שבאו איתם.

אני יודעת שטוב לי איתך.

אני יודעת שלהרדם איתך בלילה עושה אותי רגועה גם אם המחיר הוא פחות שעות שינה.

אני יודעת שלראות אותך נדלק, כשאני עושה משו סקסי כמו אתמול, זה מדליק אותי בחזרה.

אני יודעת שטוב לי איתך.

טוב ומפחיד יחד.

זה כל מה שאני יודעת.

מדליק אותי לאכול כשהיום צום,

לשתות משו חלבי ליד.

מדליק אותי לנסוע אליו ברכב בשבת,

לרדת לפיצרייה מתחת למרפסת שלו,

ואפילו יש שם פיצה פפרוני🤭

מדליק אותי להוציא רישיון לאופנוע כבד,

והאמת שזה אפילו ממש סקסי.

מדליק אותי שאני עושה רק מה שטוב לי,

בלי להקשיב לאסור או מותר של אלו מהעבר.

ועכשיו תסלחו לי או לא, הלכתי לאכול את זה ישר מהמחבת.

ללמוד. בסה"כ גמרתי ללמוד לפני שהסלט נגמר🙊🙈

עכשיו אפשר להתכונן לזה שעוד רגע סופ"ש. איתו.

רק אני תוהה למה  הראשון תמיד נגמר הרבה לפני השניים האחרים???

זה היה סוף שבוע קסום

בחמישי נפגשנו עם עצמינו לשעות מוגבלות אך איכותיות.

בשישי הוספנו מפגש משפחתי עם המשפחה שלו, עוד חוויות טובות למאגר הזיכרונות.

בערב אצלי עם כמה סיבובים וטיולים מצחיקים,

ואחרי שנמרחנו במיטה הוספנו לזה ארוחת בוהריים כייפית וכמה משחקים שטותיים עם שותפיי לחיים.

והסקס היה כייפי, אפילו שאני לקחתי פיקוד ושלטתי מלמטה כמו שאני אוהבת וכמו שמצחיק אותו כל כך...

אז למה  אני שואלת את עצמי, למה אני לא מסוגלת להסתכל לו בעיניים?

מרגיש לי שאני יודעת את התשובה.

אני מפחדת לראות שם השתקפות של האהבה שבעיניים שלי. שלי ואולי גם את שלו. 

הקשר של עכשיו מוגדר כלא מונוגמי ובדסמי.

למה א מונוגמי עושה לי טוב ומפחיד אותי בו זמנית?

כי פתאום אני מוצאת את עצמי כבר לא מחפשת כלום נוסף. ולא ממש מבינה למה.

נכון, נהניתי לחשוב עד היום שאולי אני לא כמו כולם, אני לא אחת שנצמדת להגדרות. אבל התובנות שלי היום שאולי אני עוד אחת שקל לרצות אותה בהגדרות כאלו או אחרות. ולשבור לי את התובנות שלי על עצמי זה הכי מפחיד אותי.

למה בדסמ הופך אותי לרגועה וקופצנית יחד?

כי בדסמ מכריח אותי להיות כל מה שנלחמתי לא להיות כשהייתי במקום רע שלא מרצוני החופשי. אז הייתי כנועה, צייתנית, שקטה, שייכת ועושה כל מה שצריך לפי הספר. נלחמתי לצאת משם. והיום אני בוחרת לחזור לשם ולעשות הכל שוב אבל מתוך מקום של אמון מלא שהצד השני ידאג שזה יעשה לי רק טוב.

יש לי ניסיון עמוק בחווית נשלטות. משם מגיע הצורך להביא את הצד הטוב של שחרור מוחלט של השליטה לידי מי שידע לנהוג בה בכובד ראש.

וזה הופך אותי לקופצנית כי אני נלחמת בעצמי. ואני לא יודעת למה אני עושה את זה...

אולי כי אני מפחדת להודות שטוב לי בקשר שלי.

לפעמים בא לי להיות מונוגמית. פשוטה. בלי חיים מתוסבכים. עוד אחת מהזרם.

לפעמים בא לי להיות מונוגמית. רגילה. בלי הרבה מחשבות. עוד אחת מאלף.

לפעמים בא לי להיות מונוגמית. לא מיוחדת. בלי עדת מחזרים. עוד דג בים.

לפעמים. רק לפעמים.

וכשאני נזכרת כמה רע היה לי שם, בלי אוויר או חיים, זה עובר לי. 

וכשאני נזכרת כמה שם לא הייתי אני  אני מעדיפה את העול בשביל לחיות באמת. פשוט לחיות.

זוגיות זה טוב

זה לקום בשבת בבוקר ולשתות קפה במרפסת. עירומים. מחובקים.

זוגיות זה גם חרא

זה לקום בשבת בבוקר ולשתות קפה במרפסת. והזמן לא מספיק. ואז עצובים.

זוגיות זה גם טוב

זה להרדם בבוקר אחרי לילה פרוע ללא שינה. מחובקים. מותשים.

זוגיות זה גם חרא

זה להרדם בבוקר אחרי ליל חגיגה. לרצות עוד זמן לביחד במקום לשינה.

זוגיות זה גם טוב

זה עוד יום חדש של שוב נפגשים. נהנים. חוויות הזויות לרזומה מוסיפים. 

זוגיות זה גם חרא

זה עוד יום חדש ששוב נפרדים. רצים. לא מספיקים.

זוגיות זה גם טוב

זה להתגעגע לקול שלו, לשיחות המצחיקות איתו, לאיך שהוא מבין אותי תמיד.

זוגיות זה גם חרא

זה להתגעגע לקול שלו, לא לשמוע אותו מספיק, ולמה הוא לא לצידי פשוט לתמיד.

זוגיות זה גם טוב

זה לדעת שבסוף היום הוא יחבק, יעטוף, ינשק ויאהב. אולי אפילו גם אהבה ונילית.

זוגיות זה גם חרא 

זה לדעת שבסוף היום יהיו לילות של שקט ושל לבד. של כל אחד עיקש בדעותיו.

זוגיות זה אי שם מעבר להרי החושך. קרוב ומפחיד מתמיד. 

זוגיות זה לטפס על הר, לפרוש כנפיים ולעוף הכי גבוה שאפשר.

ולפעמים בכלל בא לי שקט,
כזה ששומעים עמוק מתחת לאדמה.

ולפעמים אני לא רוצה שיעשו נסיונות לפתיחת הדלת,
לא יבקשו לקרוע את המעטפת של הנשמה.

ולפעמים אני רוצה חזרה את החופש,
כזה שמאפשר לרוץ, גם אם אל השממה.

ולפעמים כל מה שאני רוצה זה שתניחו לי,
לחשוב, להיות, לתהות ולטעות בלי אשמה.

אף אדם לא יכול להיות השולט שלי חוץ מעצמי.

אף אחד לא מניע אותי לפעול כמוני.

לפעמים אותו שולט שבי חש עצמו אלוהים כל יכול.

לפעמים אותו שולט שבי חש כבול וזול כמו חול.

אך בסוף היום, עת זמן לישון, השולט שלי ואני אחד.