לפני 3 שנים. 1 במאי 2021 בשעה 21:04
אני לא מונוגמית.
היא מצהירה ועל הספה נשכבת.
לא בקול רם, כמעט לוחשת.
רק כדי להניח את הדברים על השולחן, ככה היא אומרת.
ואני רואה את כל מה שנמצא שם מאחור.
את החגיגות שלה בלילות ללא אור.
את מצעד הבחורים שאף פעם לא נשארים.
את כל חוסר הביטחון שנמצא עמוק בפנים.