לפני שנה. 10 באוקטובר 2023 בשעה 22:18
בום בום בום בום
אני יושבת בחדר הכי טוב בבית, אבא אמר שזה החדר הכי טוב כי הוא יודע לשמור עלינו, מי ידע שקירות יודעים דברים כאלה חשובים?
נכנסנו לחדר כבר לפני המון זמן, אני עוד לא יודעת לקרוא שעון אבל זה כל כך הרבה זמן שכבר יש לי פיפי למרות שלא שתיתי מים בכלל.
אבא הביא את התינוקי הקטן קטן ואני הייתי אחראית להביא את פוליש, החתולה שלנו. אמא אמרה שזה התפקיד שלי, זה ואני גם אחות הגדולה של התינוקי.
יש לי הרבה תפקידים חדשים וזה עושה לי דגדוגים בבטן וגם כאב כזה בצד, שלפעמים אני צריכה לעצור ולהניח יד איפה שכואב ולנשום עמוק.
אמא אומרת המון המון פעמים בבקשה והיא מסתכלת בתקרה של החדר, אני לא יודעת למי היא אומרת בבקשה, אבל אולי היא מדברת לחדר, אולי חדרים יודעים גם לשמוע.
בום בום בום בום בום בום בום בום
נהיה לי הכאב הזה ולשים יד לא עוזר הפעם, אני מושכת לאבא בחולצה אבל הוא מחליף חיתול לתינוקי ואני הגדולה אז אני מתאפקת.
אני חוזרת לשבת ומחזיקה את הלייזר שפוליש אוהבת לשחק איתו, היא רודפת אחרי הנקודה הזוהרת קופצת לגובה בכזאת רצינות שאי אפשר לא לצחוק, עד שאני שמה את הנקודה על התקרה.
פוליש משתגעת, יש לה יללות עצובות וצרודות כאלה, כמו של סבא צבי אחרי שהוא מעשן את הסיגריות המגעילות שלו, אני אף פעם לא אוהבת שהוא מנשק אותי על הלחי לפני שהולכים, זה נורא מסריח והוא לא מפסיק למרות שהוא כבר הבטיח שיפסיק כל פעם שהוא בא לבקר, פוליש מסתובבת ומסתובבת עד שאני מורידה אליה את הנקודה הירוקה קופצת עליה.
בום בום בום
אני שמה את הידיים על האוזניים ואמא שרה לי שיר ומסדרת כל מיני קופסות של אוכל ובקבוקים של מים ומעבירה מפה לשם, הקורנפלקס שאני הכי אוהבת כאן ואני כבר רוצה לראות אם יש שם את ההפתעה שאני רוצה כמו שליבי, חברה שלי קיבלה.
אבל אני הגדולה ואני מתאפקת ומקשיבה לאמא שרה, יש לה קול ממש נעים, היא תמיד שרה לפני שאני הולכת לישון ומלטפת אותי בשיער שבלי קשרים כי חייבים להסתרק במקלחת.
בום בום בום בום בום
אני משאירה את הידיים על האוזניים, צמוד צמוד ומסתכלת על הדלת, אני כבר רוצה לצאת, אני לא אוהבת להיות בחדר הזה, אין כאן את הבובות שלי ולא את הספרים, אין כאן את המיטה של תינוקי או של פוליש, כולם צמודים ואני צריכה להתאפק כללל הזמן.
טוק טוק טוק
דופקים בדלת, זה אומר שאפשר לצאת, נכון?
אבא מסיים עם התינוקי שבוכה אז הוא לא שומע את הדלת ואני לא אמורה להפריע שמלבישים את תינוקי כי הוא יכול בטעות ליפול וזה מסוכן, ואמא שרה ורק אני יודעת שדופקים בדלת. אולי עוד מישהו צריך חדר טוב שימור עליו?
בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום
הבומים חזקים. אני ראיתי איך אבא סגר את הדלת, אני כבר ממש הגדולה, יותר מתינוקי ויש לי תפקידים של גדולה ואני רוצה לעזור לאמא ואבא, אני לא יכולה להלביש את תינוקי עדיין לבד ולא לסדר בקבוקי מים כאלה כבדים שסבתא אומרת שיפלו לי על הרגליים ויעשו לי ציפורניים שחורות.
אני ניגשת, פוליש בין הרגליים שלי, מלטפת אותי בדרכה, אולי אני כמו אמא ואני מלטפת אותה לפני השינה, ואני ישיר לה שיר כל יום לפני שהיא תישן, אני פותחת את הדלת.
בום.
