לפני שנה. 3 באפריל 2023 בשעה 20:51
היא יושבת על הקורסא המרופטת, זו שעברה יותר מדי בתים וראתה יותר מדי נופים לגילה, היא נושפת, יוצרת קסמיה צלילים מכשפים השולחים את המאזין לעולמות נשגבים.
הזבובים כמו רוקדים למנגינה, מכושפים אף הם, מובלים אחר כח שדעתם אינה תופסת.
קמטים של סיפורי דרך על פניה, כל אחד מקופל ונשמר, לפני שנשכח עם העשן איתו היא מבלה בין שיר כזה לאחר.
השפתיים אינן נחות לרגע, עומלות על יצירת הדמיון המתגבש לאיטו בחדר.
אני עוקבת אחרי הפרטים הקטנים, מבט שמאלה להיזכר בתו הבא, ימינה כאשר היא תוהה להחליפו, עין אחת רועדת לעייפה ולפתע הוא מגיע, רגע.
פעוט וטהור, מרווח נשימה.
