בוקה ומבולקה

קראנו לה ט והיא הייתה סוד. 

היא הייתה האמת, היא הייתה בריחה מהאמת, היא הייתה הכל. 

אצלה חוסר האונים לא נמצא בלקסיקון.

היא קיבלה פנינו מבין מנהרות חשוכות, מובילה אל גלים שדיבורם מחורז וקצפם מתפצפץ לבועות מסטיק סגולות.

שבועות דמים נכתבו ונמרחו על סלעים שאיש לא ימצא לעולם וקרפדה מלמדת את קרקורה, הופכת אותו לשירת סירנות יפייפיות.

שיעורי שחייה עם ידיים בלבד, חותרות דרך אלמוגים האוחזים זרי פרחים לדגותיהם שישובו.

לחשושי קסמים נלחשים, מקרבים, מושיעים מחוסר תקווה שתהפוך עם הימים לשטות מצוחקת. או מצולקת. או. 

כעת מדי פעם לפעם, שהדמעות מתעקשות למצוא להן דרך אל החופשי, אשמע את אותם לחשושים, אדע שהיא עוד איתי.