בוקה ומבולקה

בין מילים גבוהות לדמעות חונקות, 

ניסיתי לנשום, אך הצד הזה,  צל אכזר ועקשן, 

זורע הרס, מרחיק ומזמן התקרבות כאוטית, מתעקש להיות לי לבין לוויה, חורץ את גורלותינו יחד. 

כופה צינורית עירוי, ניזון מכל מחשבה טובה, מחזיר בוץ וזוהמה, מקלף את הילת הזוהר עליה ניסיתי לשמור מכל משמר. 

ניסיתי לנתקו, באמת, גייסתי כל חיילי וגרם של כח, אך לשווא, על כך מגיע כל כאב שיבוא עכשיו.