בוקה ומבולקה

היה עדיף לעשות, ואני מנסה, אבל אני לא מאפשרת לעצמי. 

למה כל כך קל לסלוח לרוע, לתת לו פשוט להיות, להבין מניעים וסיבות, לשחרר כחלק מעבר ולחיות איתו בהשלמה, וכל כך כל כך קשה לוותר על הטוב, לתת לו לעוף כציפור חופשייה, להבין שמעולם לא נועד להיות מנת חלקך, שהרצונות, החלומות, פאנטסיות, עתיד, משאלות לב פשוטות לא תשיגי לעולם ולחיות עם זה בשלווה? 

לקבל את תפקידך בעולם, מקומך הנכתב לפני עידן ועידנים, שאין דבר שיש לעשות בנידון, שהמלחמות להשיג רק יפילו, יתישו, יגררו לתהומות, יכלאו אותך תחת השמיכות, בלי דמעות, ללא מכאוב, שיתוק בגחלים לוהטות.

צורך.... היה עדיף שלא היה, שיתפוגג, שמעולם לא היית מבינה שאת בכלל צריכה, שהיית ממשיכה לחיות בידיעה שהלבד הוא משפחה ולא לבקש לעצמך יותר, צניעות היא חשובה.