בוקה ומבולקה

הגיגייך השקטי, 

זימנתי קול קדום ממעמקים, 

הסכיתי, הוא מהדהד במרחבים, 

תובע לו זכות כדין להטביע את שלא ניתן. 

הגיגייך הקסמתי, 

כישפתי לקצף גלים,

תוסס, מבעבע, נשטף אל חולות חמימים, 

נושף בועות אחרונות של אוויר ונעלם'. 

הגיגייך שייכתי, 

ספגתי, הטמעתי בין עצמותיי, 

נאותי להוציא לעשן מראותיי 

שיצטרפו לקרוביהם בעננים. 

הגיגייך הגשמתי, 

גילפתי אותיות בעץ למזכרת, 

כבלתי כל שביב מחשבה עילגת, 

שמרתי לנצח נצחים.