בוקה ומבולקה

הרמתי ידיים,

לא החולשה או כניעה או התגוננות, 

הרמתי כי רציתי לעוף, 

לאחוז בכח עוד קצת, 

שיחזור בכח קצת יותר. 

אז נזכרתי, 

אין כנפיים, אצבעות שבורות, 

אוחזות בעשן, לוחשות לו סודות, 

שיקח אותם וישא למקומות רחוקים, 

ינדוד איתם ועם הציפורים.