בוקה ומבולקה

בניתי מפעל לדמעות, 

ממש במרכז כיכר החלומות, 

אם תפנו שמאלה ברחוב המילים הדוקרות, 

תוכלו לראות. 

ושם במפעל,

חבוש כובע חרדל, 

מחכך כפות אחת בשנייה, 

מחליט מי ניצל ומי למסילה. 

יש כאלה הולכים בשקט עם ראש מורכן,

משלימים שמסעם מסתיים כאן, 

ויש בודדים למרות שמביש, 

ילחמו במזל ביש. 

אין סיכוי חלומות יקרים, 

סופכם להיות מי מפלים, 

מלחמה תכאב רק יותר, 

הגיע הזמן לוותר.