בוקה ומבולקה

שאין שעון מעורר ולקום מוקדם, שומר שלא אאחר. 

מאתר לי נורות אדומות, דרכים חסומות, מפלצות מגיחות בעלות לסת רפויה. 

מקדים מפגע זמני תורן בדרך לעמדת התייצבותו. 

מחדש רקמות, רוקם על צלקות, מבריש את העדינות הדקה עד לשחוק מכווץ. 

מרגיש תובנות, מפרש מסקנות, סב אל השולחן שבע ומסופק. 

מבחין בכל חוסר במלאי ומדווח ברשימה מפורטת. 

מודע איפה נכון לו כל כך להישאר, מסרב לפנות, להתפנות, כובל עצמו בשלשלאות, זורק את המפתח לים ועושה עצמו לחרש. 

בנינו מילון שלם משלנו, מילים מומצאות, קיצורי דרך וסיסמאות, כדי שנוכל לדבר ליד אחרים מבלי שיבינו. 

רק שלעיתים האופי הבלאגניסטי שלי מכריע.... איפה שמתי את המילון הארור?