בוקה ומבולקה

חייתי בעולם ללא חלונות,

רק קרעים בקירות. 

החוקים היו לי להמלצה,

העצות הפכו להלצה. 

הברכות נשמעו קללות לאוזני,

ודברי חארון לליטופים על כתפיי. 

מלקות היו לכתף תומכת, 

מועקה הייתה לשמש מברכת. 

הכל בלבל, התבלבל,

בתוכי התחולל,

ויצא בלחישה חנוקה. 

היחידה ששמרה על שמה הייתה ההבטחה.