בוקה ומבולקה

כל כך התרגשתי, אחרי זמן רב שחייתי רדומה, תחת המים, בקושי נוכחת, מרימה את ראשי לשאוף אוויר מדי פעם, מותחת את גפיי לפני שיתנוונו.

ממקדת את כולי בלטפל, להביא לתוצאה, להקשיב, להכיל, לנזוף בחצי צחוק וחצי בנהמה, לשדל, לעכל, לתווך, למיין להבין מה צריך ומה כבר אין. להסתכל עשרה צעדים קדימה, לתכנן, להצחיק, לצעוק, למדר ולארגן.

והנה, לרגע הרגשתי, זרמי חשמל וחיות, עתיד נכחד שחזר להתהוות. 

וידעתי!!!!!!! 

הזהרתי את עצמי, נאמתי בלהט וכלום לא עזר, הלב רצה לפעום ושוב נעצר. 

וכולם אומרים קודם כל בשביל עצמך..... 

הם לא מבינים, אני עם עצמי בשלום, זה רק זה שבשבילו הלב רוצה לפעום. אז הדרך מיותרת וכך גם הבחירה, בכל זאת לא הייתי לוקחת חזרה. 

הנסיקה מרהיבה, לפחות זו הרגשה, משתדלת לא לראות את עצמי על הברכיים אומרת שוב ושוב בבקשה.