בוקה ומבולקה

נתפרה במדוייק למידותיי חליפת שלושה חלקים,

מהם יצאתי שלמה יותר.

כל באי האירוע התנקזו לדמות אחת, שידעה את כל המהלכים, עיניים חודרות וכמה מילים. 

לחיים רטובות ושפתיים מחייכות אחת לשנייה, נשיקה במצח  ומילה טובה. 

ללא חריגה קלה שבקלות ובכל זאת נשאר מקום לכמה הפתעות. 

נתתי משהו שישאר לעולם, שחשבתי שיחסר ואולי לא אוכל.

נוכחתי לדעת שבלב שלם, רק בשביל הרגע שבעצמו נושם.

שיכול ותיקן ועליו הייתי נותנת יותר, הוא הלך איתך ואיתי יישאר. 

הלכת ולקחת איתך את כולם, כל אלה שלא נפרדו ובכל זאת אינם. 

המילים אפילו לא יוצאות לי יפות, נשאר רק לומר אלפי תודות.