בוקה ומבולקה

התכנסות 

התחברות, לקרקע המרווחת, מרחב רק לי, מחזירה את עצמי אלי ושולחת הלאה. 

הגוף מספר סיפור, מחבר חיבור, כותב וחורץ, צועק ולוחש, מלטף ומרגיע את עצמו .

עיניים בראות, משגיחות על כל נשימה, עלייה בדופק, נשיפה ושאיפה לרצפה. 

אינדיקציה דקנטית למילים מתומללות, קולות. 

אצבעות ממששות ושת, עוקבות אחר הבליעה, עוצרות ברחם. הכח הנמצא בחלל המוחזק בקפידה, דוחק להרפיה קמאית, מלווה במלודיה מחושבת.

המועקה מוצאת לה דרך ברקיעות בוסריות ואפילו ידעתי לדעת מתי לצאת.

לקדש את נקודת השיא שלא ניתנת לשיחזור 

שיחרור מושכות הקיום, שמעולם לא היו באמת ברשותי, נעשות רכות בכפות ידי, מרחפות, מעסות אדוות מצח לשוב לאגם שקט

"אדם שלא מתבייש לחפש את מזונו לא ירעב"

ואכן, שבעתי.