בוקה ומבולקה

אני עמוק כל כך 

מושרשת ברשת אינסופית ובלתי קריעה

זה יכול להיות קל

לקום

אסקפיזם שתלוי רק בספירה קלילה וקמה על רגליי

בכל זאת אני עוצמת עיניים

כאילו מסמרו אותי לספה,כורסא, שטיח,רצפה

סיפור רודף סיפור, משנה פרמטר אחד באחר בכדי לבוא עלילה קצת שונה, לגרות מה שנשאר ממח שנדחה. 

אני הרבה מתחת ללהבות והקרחונים 

במקום בו אין צלילים 

יסורים אינסופיים, עינויים, מועכים לי את הרכות, שוברים את הגולגולת, מקלפים את הציפורניים עוקרים את השיניים

הכל דומם אפילו יכל להיות משעמם 

אם הראש שלי לא היה קודח וצועק בצרחה איומה

הצילו 

בבקשה