בוקה ומבולקה

וזה מתחיל.... 

ראשית אלה מילים מבולבלות,

אבסורד מתוכנן, פסנתר לא מכוון, 

מנהרה שאין קץ לה. 

אבני הדרך נופלות ומתמקמות או אט במקומן בזהירות מחושבת,

הפוגה בבנייה הכרחית, נושאת רוח צחוק והתלוצצות מטופשת, שואפת לסתימות ואידיוטיות ככל הניתן.

אנרגיה מתחדשת את עצמה עם השעות הגדולות ומצטמקות לספר אחת ובליעה אל עולמות שאין שעות בהם.

הלכתי בדרך לא פעם ולא פעמיים, מלוות מסעי אף פעמים כפולות ומכופלות, רגליים כבר תשושות ומחה קודח בהליצויות שכבר נשמעו בדרכי עבר בחריזה שונה.

הכל הכל הכל, עד לקצה, עד לאור שמחכה, כמעט מסנוור באושרו, מעמסה כמעט גדולה מלהכיל, עד לסוף.