בוקה ומבולקה

יקרות המתנות שאין מחיר להן ולא נקנו, כאלה שנבראות מתוך מחשבה, קושרות קשר, שומרות סוד.

רגע, מחווה, מילה נכונה. בלשון נחרצת מובלעת, בולעת את אחיותיה ומקיאה אותן בשיר. 

קצוות שמעולם לא חיברתי למעגל מסתלסלים לפתע.

בין שפיכות המילים, גלים גועשים, חסרי מעצור, מאולתרות בדיקציה שהושחזה בשנים, לשתיקה מפוארת, אילמות איתנה, אין ציוץ או רחש, רק דממה. 

כשלתי בלשוני וכרתיה, מזכרת מפוחלצת על חלוני. במקום סרגל המצליף בעור מתוח, מחקתי כל מילותיי והודממתי.

קירבתי את השקט, אימצתי לעצמותיי, הקשבתי איך לעסו אותו עד שובע.

תוהה מתי אמחה את הזכוכית ואשוב לדבר, לבנתיים צרצר מזמר, מפר את השקט עד הזריחה.

מתנה יקרה