לפני 8 שנים. 10 באוקטובר 2016 בשעה 20:04
12 שנה לקח לי לומר לה שאני אוהב אותה
עד מתי אהבת נעורי?
וזה לא שהיא לא ידעה, היא ידעה,היא הרגישה, היא אישה יש לה את האינטואציה הזו, וגם המעגל המשותף החברתי ממש לא עזר לי לשמור בסוד את מה שמתחולל אצלי בלב לגביה, היא לא היתה גבוהה מדי או רחוקה מדי, קרה מדי או חמה מדי,פשוט היתה שם, בערב באותו המועדון, בלימודים באותו התיכון.
אפשר לומר שהיה לה ולי יחסים חמים קרובים, בעיקר במבטים בעיקר ללא מילים, הכי הרבה שהגעתי רחוק איתה זה לשבת באותו שולחן באיזה מסיבה של חבר משותף, אפילו עברנו לאותה ספה, השאירו אותנו לבד, אני לא אמרתי מילה, היא גם שתקה. התחילו לרקוד סולו, כל הרמזים שבעולם נפלו עלי, האחריות היתה כבדה הרגשתי שעל אף ההזדמנות הפז יהיו לי עוד 100 כאלו ואחרי 120 שניות של שקט ארוך ומביך בא איזה פוזהאיסט מהתיכון המקביל וסחף אותה לריקוד צמוד צמוד, הוא נצמד עליה ואני הרגשתי איך הנפש שלי חונקת את הנשימה.
הכנסתי יד לתיק כאילו מחפש משהו, נזהר לא להסתכל מולה עין בעין, אורן חבר טוב שלי בא לשבת לידי עקץ אותי טיפה ואמר לי שהיה בטוח שהיום שהרגע שעכשיו זה הזמן שלי. הסכמתי איתו בכל מילה ועשיתי את עצמי שמח, תוך כדי שאני צוחק בקול רם אני מסובב את הראש לכל הכיוונים ותמיד העינים שלה היו עלי ובכל פעם שהניצוץ הזה נדלק אני משפיל מבט, ממשיך לדבר עם אורן כאילו היא עוד סתם אחת, שיר התחלף בשיר ואני תקוע על ספה בבית זר.
12 שנה אחר כך בפגישת מחזור ברוח התקופה, אותו סולו מאז מתנגן , מצאתי את עצמי משוחרר מולה סיפרתי לה שפעם כל כך אהבתי אותה, היא אמרה שהיא יודעת ואני רק ידעתי שזה כל כך טיפשי לומר לה שאפילו גם עכשיו, שוב ישבנו שנינו בספה אבל אחרת ואותו שיר התחיל להתנגן, היא לא היתה עם בן זוג וגם הפוזהסיט של התיכון המקביל לא יכול לסייע לי להחמיץ את ההזדמנות, אחרי 120 שניות של שקט ארוך ומביך הגיע הילד השמן של התיכון שפתאום הפך להיות ממש מקל, הוא אפילו לא שאל אותה אם היא רוצה לרקוד כמו בחלומות כמו בכוכבים כמו שאני רוצה הוא לקח את ידה והתחיל לרקוד, צמוד כל כך צמוד שהחזה שלה נמעך על החזה שלו שהרגשתי את כל כולי מת. שוב אורן התיישב לידי , תמיד היה לצידי אורן, צחקנו על ההשפעה שלה עלי, כמה שאני משותק לידה , כמה שאני לא אני איתה. עדיין המבטים ביני לבינה התחלפו, אני צוחק בקול רם ומשפיל מבט בכל פעם שיש את הניצוץ, שלוש דקות אחר כך הסתיים השיר, אני מרים מבט היא מולי מושיטה לי יד, רקדנו צמוד יותר צמוד מהריקוד עם השמן.
בערב המשכנו אלי , לא נפרדנו לדקה, דיברנו שכבנו שתינו חגגנו, הלכנו להורים, נסענו לטיולים, השתגענו התפרקנו אהבנו, רצינו להתחיל את הקשר מהתיכון מאיפה שלא התחלנו מעולם.
ביום הראשון החלטנו ששנינו בני 16, לקחתי אותה בטרמפים לעיר הסמוכה, הסתובבנו בקניון ואכלנו בבורגר ראנץ ארוחת ילדים היא קנתה לי שרשרת בחמישה שקלים , למחרת באתי עם הרכב של אבא ונסענו לעיר הגדולה לראות הופעה היא לבשה שמלה מקושקשת ושמה קשת בשיער, יומיים אחר כך באתי לה עם מדים ונעלמתי לה עד הערב היא כתבה מכתב לחייל האמיץ שלה בכל זאת אני בצבא ולא משחררים אותי, ב גיל 19 היא הסכימה סוף סוף לאבד את הבתולים, שהיינו בני 20 שזה בדיוק היה ביום החמישי של כל הקשר שלנו קניתי לה דיסק ושכרנו לילה במלון, בכל זאת ארבע שנים חברים, הצלחנו לשרוד את גיל 21 שזה שבוע פחות יום.
אין#קץ#לילדות
-
