סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חובה

לפני 3 שנים. 15 ביוני 2020 בשעה 23:55

1. להגשים פנטזיה של סקס בחדר המנוחה של הרופאים או בחדר הציוד, כמו בכל סדרות בית החולים (יש כזאת פנטזיה, נכון? זה לא רק אני...)

 

2. המיטות מתכווננות, אז אפשר לנצל את זה לכל מיני תנוחות מעניינות...

 

3. אפשר לסגור את הווילון בחדר, ולעשות דברים ולהרגיש סמי פומביים (וזה דווקא מניסיון אישי).

 

4. מדיקל (צפוי, כן, אבל הייתי חייב).

 

5. ליצניות רפואיות (או אחיות, או רופאות, כל אחד והפטיש שלו). 

לפני 3 שנים. 9 ביוני 2020 בשעה 17:33

הימים עברו לאט, ומשתוקק התחיל להתרגל מעט לשגרת החיים החדשה שלו במחנה, עד כמה שאפשר להתרגל לשינוי קיצוני שכזה.

מעבר ל-"חינוך באמצעות כאב", כמו שטיטה היתה קוראת לזה, כמה שעות בכל יום, ואימון שפאן פאן היתה מעבירה כל יומיים, במהלך שאר היום העבדים עבדו בעבודות שונות במחנה - ניקיון, גינון, שיפוצים, מטבח... העבודות נעשו כמובן בעירום מלא, כשרק נעלי עבודה לרגליהם של העבדים, וכשהמשגיחות עומדות מסביבם, עם שוט, מוודאות שהעבודה נעשית בצורה איכותית, יסודית ומהירה מספיק.

אבל סדר היום אף פעם לא היה קבוע וגם אף פעם לא ידעת מראש היכן תוצב באותו היום. המטרה היתה, כמובן, ליצור אצל העבדים תחושת אי סדר ובלבול, ולהגביר את תחושת חוסר השליטה שלהם בחייהם. האמת שזה היה הרעיון שלו, כשהוא עוד שלט בעניינים.

מעט אור חדר לחדר הקטן מהחרך הצר ליד התקרה, ומשתוקק הבין שהבוקר הגיע ושעוד מעט יבואו להעיר אותו. כל הגוף שלו כאב מהעבודה הקשה, העינויים, תרגילי הספורט והשינה על הרצפה הקשה, אבל הוא ידע שזה שהמצב לא ישתפר, אלא אם הוא יצליח לעשות משהו. הבעיה, שלא היה להם רגע אחד פנוי במהלך היום, שאסור היה לעבדים ליצור קשר אחד עם השני ושהם היום מפוקחים באופן קבוע 24/7. שלא לדבר על העייפות התמידית. אפילו לקום ולהסתובב בחדר או למתוח את שריריו הוא לא יכול היה, כי בלילה הם היו מחוברים לרצפה באמצעות שרשרת קצרה שהיתה מחוברת לקולר הברזל שהיה להם באופן קבוע סביב הצוואר.

הוא שמע צעדים מתקרבים, ודלת התא נפתחה. נוני נכנסה לחדר... לבושה במכנסיים קצרים, גופייה לבנה צמודה ומגפיים שחורים גבוהים... היא נראתה מדהים, אבל בשלב הזה משתוקק הרגיש בעיקר פחד. היא דרכה למשתוקק על הגב, הצמידה אותו לרצפה וחבשה לו שק שחור על הראש. אזקה את ידיו מאחורי גבו, שחררה את חיבור השרשרת לרצפה והובילה אותו החוצה. הוא ניסה לדמיין בראשו את הדרך, מצייר לעצמו מין מפה של המבנה, לשימוש עתידי. הוא הרגיש משב רוח קל ואת חום השמש על גופו הערום כשיצאו החוצה והלכו עוד כמה מאות מטרים.

הם עצרו, ונוני שחררה את ידיו, ופקדה עליו להרים אותן למעלה ולהחזיק במוט מתח שהיה אמור להיות מעל ראשו. הוא גישש ומצא אותו, החזיק אותו בשתי ידיו, ונוני אזקה את ידיו אליו. היא הסירה מעל ראשו את השק ומיד דחפה לו גאג לפה.

הוא ראה שהוא עומד במין מגרש מסדרים. הוא לא היה שם לבד - גם גם אלאדין, גמד, סוגה בשושנים וסקס סלייב היו שם, כולם עם ידיים מורמות באוויר, אזוקות למתח מעל לראשיהם.

מולם עמדה פאן פאן. לבושה בחזיית ספורט שחורה, וטייץ שחור קצר, עם קוקו גבוה אסוף הדוק הדוק. גם היא נראתה סוף, אבל משתוקק, שידע מה מצפה לו, בעיקר ניסה להתרכז בלהתעלם מהכאב בידיו המורמות. הפחד שלו גבר עוד יותר, כשראה שגם טיטה יושבת שם, מאופרת בקפידה ויפיפייה, על ספסל מאבן, ואליה הצטרפה נוני. הוא הבין, שזה לא שיעור רגיל של פאנש, אלא הפעם טיטה ונוני באו שוב ללמוד על מקומות רגישים לכאב.

פאן פאן שרקה במשרוקית. הם כבר ידעו מה זה אומר - כולם קיפלו מיד את ברכיהם, ונשארו תלויים באוויר על המתח. שריקה נוספת - וכולם היו צריכים לבצע עליית מתח אחת.

הם נשארו תלויים על המתח, כשפאן פאן עוברת ביניהם. היא נעצרה ליד משתוקק, שרפה אותו במבטה... הסתכלה עליו כאילו הוא עוף מרוט אצל הקצב, תלוי על וו. היא נעמדה מעט מאחוריו, והתחילה לתקוע אצבעות באזורים שונים בגבו ובכתפיים, כשהיא פונה אל נוני וטיטה ומסבירה להן איפה בדיוק היא לוחצת ולמה. הוא ניסה להקשיב, אבל הכאב והעייפות לא איפשרו לו להתרכז. הוא רק קלט מדי פעם שברי מילים "טרפזיוס", "פקטרוליס מיג'ור", "קלביקולה"... הוא גם קלט את המבטים שנוני שלחה כל הזמן אל פאן פאן, טורפת אותה... הוא אמנם לא הבין את רוב המילים שקלט (אולי חוץ מקלביקולה) אבל את המבטים של נוני הוא הבין טוב מאד. פעם היא היתה מביטה עליו ככה. הוא גם זכר מה היה מגיע אחרי זה בדרך כלל. 

פאן פאן סיימה איתו, בשתי צביטות חזקות בפטמות שלו, והמשיכה הלאה. 

הוא הרגיש מותש, אבל ידע שזאת רק התחלת האימון.

פאן פאן חזרה למרכז. שריקה נוספת, והם היו צריכים להניף את רגליהם כשהן ישרות. כך גם היה בתשע עשרה השריקות הבאות. טיטה ונוני הביטו בעניין ובגיחוך בעבדים במהלך התרגיל, איבריהם מתנופפים עם כל הרמת רגליים.

בשריקה הבאה, הם שוב עלו לעליית מתח. משתוקק כבר תאר לעצמו מהפעמים הקודמות מה יקרה. מאחר ושיעור האנטומיה נגמר, טיטה ונוני היו בד"כ משתעממות מרק לצפות, והיו קמות גם להשתתף ולדרבן. וכך היה גם הפעם.

פאן פאן המשיכה לעמוד במרכז, שולטת בכולם ביד רמה, ממשיכה בסט התרגילים שהם למדו לאט לאט לבצע בעל פה, כשנוני וטיטה הסתובבו ביניהם, מצליפות בשוט במי שהיה נראה להן שלא מתאמץ מספיק. או סתם במי שהתחשק. ומשום מה בעיקר התחשק במשתוקק. 

משתוקק ניסה להסתכל לטיטה בעיניים, לגרום לה להסתכל עליו בחזרה, אולי לעורר משהו מן העבר. אבל הוא בעיקר ראה שם הנאה וצחוק. את המבט של נוני הוא בכלל לא הצליח למשוך אליו - גם כשהיא הצליפה בו, היא לא הפסיקה להסתכל על פאנש, כאילו היא גלידה שהיא לא יכולה כבר להתאפק מללקק. 

משתוקק ידע שהשיעור הולך להימשך שעה ארוכה... וזאת רק תחילתו של היום. יש עוד גם יום עבודה שלם לפניו. ועוד צריך גם לחשוב על דרך לסיים את הסיוט הזה.  

***

כשהשיעור נגמר, ועוד לפני שידיהם של העבדים שוחררו, קיבל כל אחד מהם את השיבוץ למקום העבודה שלו לאותו היום. משתוקק רק קיווה שזה לא יהיה שירותים שוב... אבל את השירותים קיבל הפעם סקס סלייב. גמד נשלח למטבח, אלאדין לניקיון... וכך אחד אחרי השני, עד שמשתוקק נשאר אחרון. 

הוא קלט, מעט בפחד, שלמעשה כל התפקידים כבר חולקו... מה זה אומר? שהוא נשאר איתן? מצד אחד, הלב שלו קפא בפחד רק מלחשוב על הרעיון ועל מה שימשיכו לעשות לו... מצד שני, מאז ומתמיד הוא אהב להיות בקרבתן... הרי הוא זה שבחר אותן למחנה מלכתחילה...

פאן פאן ונוני נעמדו משני צידיו, שחררו את ידיו מהמוט, ומשכו אותו אחריהן, אחת בכל יד, מבלי לומר מילה. טיטה הלכה אחריהם, מעט בצד.

הוא התפלא שלא כיסו את ראשו שוב, אבל ניצל את ההזדמנות לנסות ולמפות בראשו שוב את המחנה.

הן הכניסו אותו לאחד המבנים, ולתוך חדר גדול. קשרו את ידיו ורגליו לצלב, והתיישבו על ספה מרופדת מולו. 

טיטה נכנסה מיד אחריהם, השוט עדיין בידה.

החיוך המהפנט שלה היה נסוך על פניה, כשהיא פנתה אל משתוקק ואמרה: "היום קיבלת יום חופש מהעבודה. מקווה שאתה אסיר תודה על כך. אבל אצלנו במחנה, יום חופש הוא לא יום שמתבזבז בבטלה. להתאמן חייבים. אבל הפעם ההתפתחות של היום לגמרי תלויה בך, כי לאימון הזה אני אוהבת לקרוא: 'המקל והגזר'". 

זאת היתה הפעם הראשונה מאז ההפיכה במחנה, שמשתוקק הירשה לעצמו אפילו רק לחשוב על חיזוק חיובי. 

"אבל כמובן שנתחיל עם המקל" הצחוק המתגלגל של טיטה מילא את החדר. הוא לא שם לב מתי זה קרה, אבל ביד של טיטה כבר לא היה השוט, אלא קיין. 

"בוא נראה עד כמה אתה יודע לספור".

טיטה התחילה להכות בישבנו של משתוקק, שניסה לספור, אבל בגלל הגאג בפיו, המילים יצאו חנוקות ולא ברורות. 

"לא נראה לי שככה נגיע לגזר, משתוקקי". טיטה חייכה חיוך ממיס, וליטפה את גבו של משתוקק. 

נראה שהכאב של משתוקק והסיטואציה כולה, גרמו לנוני לאזור אומץ. היא כבר לא רק הביטה בפאן פאן במבטי תאווה... היא החליקה על הספה לכיוונה של פאן פאן, נצמדה אליה... תקעה בה עוד מבט אחד ארוך... חומד... תפסה את עורפה של פאן והצמידה אותה אליה לנשיקה ארוכה ופראית.

גם פאן פאן לא היתה אדישה אל נוני. בכלל בכלל לא. היא שלחה יד אחת את אחורי גבה של נוני, והצמידה אותה אליה, משיבה לה בנשיקה עמוקה וארוכה לא פחות. 

המראה היה כל כך יפה, שהוא כמעט הקהה את כאבו של משתוקק. אבל רק כמעט.

פאן פאן ונוני נצמדו האחת לשנייה, כבר לא מסתכלות על משתוקק וטיטה, אך ממשיכות לשמוע את רעש הקיין פוגע בעור, כמוזיקת רקע לתשוקה שלהן. היד של פאן פאן כבר ירדה אל החזה של נון... מלטפת אותו... כשהיד של נון חופנת לפאן את הישבן.

משתוקק כבר הגיע לספירה של מאה ושתים עשרה, כשפאן פאן ניתקה את עצמה מנוני, השעינה אותה אחורה על המשענת של הספה והביטה בה... נוני החזירה לה חיוך מתגרה, והורידה את הגופיה. פאן הורידה גם היא את חזית הספורט, התיישבה שוב על הספה, והתחילה ללקק את הפטמה של נוני. נוני גנחה, תפסה את ראשה של פאן, והצמידה אותו חזק לחזה שלה.

למרות שכוחותיו של משתוקק כמעט אפסו, ולמרות שהגיע כבר ל-131 הצלפות קיין, הוא לפתע קלט, שהזין שלו עומד. חזק ממש. מצד אחד ההצלפות של טיטה... מצד שני פאן ונוני ממש מולו...

פאן פאן התחילה להחליק במורד בטנה של נוני בנשיקות.... מכסה כל מ"מ בדרך למטה... מתעכבת בטבור... ממשיכה הלאה... ובמשיכה אחת מפשילה את מכנסיה ותחתוניה של נוני... נוני גנחה שוב... הפעם חזק יותר.

המכה ה-171 נחתה על ישבנו האדום של משתוקק. פאן כבר היתה בין רגליה של נוני... נוני קימרה את גבה... נשענת אחורה... נהנית ממגע לשונה החמה והרטובה של פאן. פאנש הוסיפה אצבע אחת... לא מפסיקה ללקק... ואז עוד אחת... גניחות ההנאה של נוני היו כבר חזקות יותר מגניחות הכאב של משתוקק.... נוני הרגישה את הגמירה מתקרבת.... היא תפסה את ראשה של פאן פאן והצמידה אותו אליה בכוח.... וגמרה בצעקה רמה. 

משתוקק הגיע למאתיים. פאן פאן ונוני שכבו מולו על הספה מחובקות, מסדירות נשימה. 

טיטה עצרה, ופנתה למשתוקק: "האמת שספרת לא רע, בהתחשב במגבלות. ואפילו לא בכית. אז נראה לי שבכל זאת הגיע זמן הגזר"

ליבו של משתוקק עלץ. הוא הביט על נוני ופאן פאן במבט משתוקק.

"אה, חשבת שהן הגזר שלך?" טיטה חייכה חיוך ענקי "איזה חמוד אתה. לא לא, אתה מתבלבל, יקירי." היא פשפשה בכיס שלה והוציאה ממנו גזר ארוך. "דיברנו על גזר, לא? אז הנה הוא". ובדחיפה אחת מהירה, הגזר היה כבר במעמקי ישבנו של משתוקק. 

"נראה לי גם שמיצינו את הצלב להיום" הוסיפה טיטה. היא שחררה את ידיו ורגליו של משתוקק, ובעזרתן של פאנש ונוני השכיבה אותו על המיטה שעמדה במרכז החדר. רגליו וידיו של משתוקק נקשרו למיטה. ולמרות העייפות, ולמרות כל הכאב שספג וכל מה שעבר - הזין של משתוקק עדיין עמד בטירוף. טוב, אפשר להבין, כששלוש יפיפיות כאלה עומדות סביבו... 

טיטה היתה נראית משועשעת מהזוויות החדשות שהצורה בה שכב משתוקק פתחה בפניה. היא עברה לשוט זנבות, והתחילה להצליף בזין ובביצים שלו. עם כל הצלפה, כל גופו של משתוקק רטט. נראה שהרעידות האלה נתנו לפאן פאן, שעדיין כל הסיטואציה חירמנה אותה מאד, רעיון. היא טיפסה על המיטה, והתיישבה על פרצופו של משתוקק. 

היא צבטה אותו חזק בפטמות, ופיו של משתוקק נפתח באופן מיידי בכאב. "עכשיו תוציא לשון ארוכה" היא ציוותה בחיוך. 

משתוקק הוציא את לשונו, והחל מלקק. פאן פאן תפסה אותו בשיערו, הצמידה אותו אליה, והתחילה לאנוס לו את הפרצוף. טיטה המשיכה להצליף, והכאב והקפיצות רק הגבירו את הנאתה של פאן פאן. האגן שלה נע על הפרצוף שלו בתנועות ריקוד, בקצב הולך וגובר. 

נוני הסתכלה על פאן בהנאה מהולה בקנאה... והחליטה להצטרף לחגיגה. היא התקרבה אל פאן, ונישקה אותה... בהתחלה על השפתיים... ואז על החזה.... השילוב של הלשון של משתוקק ביחד עם הלשון של נוני, הביא את פאן לגמירה מטורפת... 

אבל נוני ולא הסתפקה בכך, ולקחה את העניינים שלב נוסף קדימה. היא טיפסה על המיטה גם כן, והתיישבה על הזין של משתוקק. "אם רק תעז לגמור, אתה הולך לאבד אותו" 

היא התחילה לרכוב עליו... בהתחלה לאט ובחושניות... ואז בקצב הולך וגובר... תופסת את פטמותיו בין אצבעותיה וצובטת... כשהצביטה הופכת חזקה יותר ויותר ככל שהקצב מתגבר...

פאן פאן ירדה מעל משתוקק, התיישבה על הספה, והביטה על נוני בעיניים נוצצות. היא אהבה לראות אותה נהנית, ולא היתה יכולה שלא לגעת בעצמה... נוני נעצה בה מבט בחזרה... שתיהן התקרבו לגמירה נוספת.... הן המשיכו להסתכל האחת בעיניים של השנייה... וגמרו ביחד...  

 

לפני 3 שנים. 3 ביוני 2020 בשעה 14:58

משתוקק התעורר מצריבה פתאומית בגבו. שריריו מיד התכווצו, בציפייה לצריבות שוט נוספות.... אבל הצריבה הזאת היתה שונה.

 

הוא הסתכל סביב לבחון את מצבו. הוא עדיין היה קשור לשולחן. כנראה איבד את ההכרה או פשוט נרדם. השרירים שלו כאבו בטירוף מהזמן הממושך שבו היה קשור. הוא ראה את לביאונת מעליו, מחטא את החריצים בגבו ובישבנו עם אלכוהול. זה שרף מאד, אבל לא כמו ההצלפות, שעדיין היו טריות במוחו וחרוצות עמוק בבשרו. ולמרות המבט החומל והמעודד של לביאונת, הוא ידע שהמטרה היא לא לגרום לו להבריא, אלא רק להחזיק אותו חי כדי שאפשר יהיה להמשיך לנקום ולהתעלל בו...

 

הוא ניסה לומר לה משהו, לנסות אולי לשכנע אותה לעזור לו... אבל גילה שפיו עדיין חסום. לכן החליט לנסות ולנוח, ולשחרר את שריריו התפוסים כמה שאפשר. אבל המנוחה לא ארכה זמן רב. 

 

תוך כמה דקות, הודיעה לביאונת במכשיר הקשר שהיא סיימה. והוא שמע שוב צעדים מתקרבים. הוא לא הופתע, כשראה שאלה שלוש היפיפיות שחשב שהוא למד להכיר כל כך טוב בתקופה שהיה אחד משליטי המחנה - טיטה באמצע, ופאן פאן ונוני משני צידיה. בידה של טיטה היתה מזוודה גדולה, שהיא הניחה על שולחן מולו, ופתחה באופן כזה שהוא כמעט יכול לראות את תכולתה - אבל לא. 

 

נוני ופאן פאן התיישבו מולו על שולחן אחר, מביטות בטיטה ובו לסירוגין, במבטים מחויכים. טיטה פשפשה במזוודה, הוציאה משם שוט זנבות, ופנתה אל פאן פאן ונוני, כשהיא מחייכת את החיוך המושלם שלה, שהקפיא את דמו של משתוקק: "כמו שהבטחתי לכן, אני אדגים לכן עכשיו את הארסנל שלי ואיך משתמשים בו. אתן כמובן יכולות להצטרף מתי שבא לכן ולנסות בעצמכן כל אביזר שעדיין לא יצא לכן להצליף בו. אני בטוחה שמשתוקק לא יתנגד". הצחוק של שלושתן, שעד לא מזמן הוא היה מתאר כצחוק פעמונים, גרם לו הפעם לעור ברווז. 

 

טיטה הניחה יד אחת על הכתף של משתוקק, התכופפה מעט וחצי לחשה לו באוזן: "המגע של השוט הזה קצת פחות נעים על הגוף, מקווה שזה בסדר" והחיוך שלה התרחב אפילו יותר, כשהיא התחילה להצליף בו - בהתחלה בירכיים, אחר כך למעלה יותר בישבן, ואחר כך בגב. ואז בחזרה כל הדרך למטה עד הירכיים. כל הגוף שרף וכאב לו, ולמרות הגאג, אפשר כבר היה לשמוע את האנחות שלו, הולכות ומתגברות...

 

נוני ופאן פאן הביטו בו בתשומת לב, העיניים הגדולות של פאן פאן נעוצות בעיניו, מהפנטות אותו. אבל היה שם משהו במבט שהוא לא לגמרי הצליח לפענח... 

 

בינתיים, טיטה החליפה את שוט הזנבות בספאנקר, והתחילה להתמקד בנקודה ספציפית בישבן שלו, שלא הפסיק להחליף צבעים. 

 

נוני קמה ראשונה. העיניים היפות שלה נשארו נעוצות במשתוקק, אבל היד שלה התחילה ללטף את השיער של פאן פאן. גם פאן לא נשארה אדישה והתחילה ללטף את נוני בגבה. לא היה ספק שהמראה הזה של משתוקק מעונה על ידי טיטה עושה להן משהו לא ברור.  

 

עכשיו כבר נוני עמדה מול פאן פאן, מביטה לה עמוק בעיניים, ובבת אחת משכה את פניה אליה לנשיקה עמוקה. עם כל הצלפה של הספנקר של טיטה בישבן של משתוקק, הנשיקה הפכה יותר ויותר עמוקה, יותר ויותר חושנית, יותר ויותר רטובה. ראייתו של משתוקק כבר היתה מעורפלת לגמרי, שילוב של דמעות וכאב, אבל המראה ריתק אותו, והפך את הכאב לכמעט אפשרי. לרוע מזלו, נראה שזה גם עשה משהו לטיטה, שההצלפות שלה הפכו להרבה יותר חדות ואלימות.

 

פאן פאן נעמדה גם היא, ניתקה מפיה של נוני, והתחילה לנשק את נוני בצוואר, עברה לחיבור בין הצוואר לכתף, כששתיהן חבוקות. ואז היא ניתקה את עצמה באחת מנוני, התקרבה למשתוקק, ובאבחת יד מיומנת לחצה לו על נקודה ספציפית בכתף. הכאב כמעט ריסק אותו. 

 

פאן פאן חייכה חיוך מקסים, הסתכלה על טיטה ואמרה: "כשתסיימי את ההדרכה, אולי גם אני אעשה לכן הדרכה קצרה על נקודות כואבות בגוף האדם", ושחררה את הלחץ מכתפו של משתוקק, תוך כדי שהיא מסתכלת לו ישר בעיניים. 

 

משם היא המשיכה למזוודה והוציאה קיין. גם נוני קמה, והוציאה מהמזוודה שוט זנבות נוסף. סשן ההצלפות הפך למסיבה משולשת. משתוקק כבר ריחף בעולם של כאב... חייו הקודמים נמוגים במוחו בבליל של אנחות ודמעות... 

 

 

לפני 3 שנים. 7 במאי 2020 בשעה 22:37

משתוקק רץ מהר ככל יכולתו, אבל היה ברור לו שזה רק עניין של זמן עד שהן תתפוסנה גם אותו... התמונות של חבריו לוג'יק והמפקד העליון, חבריו ושליטי המחנה עד אתמול, שוכבים מדממים ללא רוח חיים, אחרי שהן הצליפו בהם למוות, לא משו ממוחו.

הוא שמע את הכלבים בעקבותיו, וידע שאין לו סיכוי. עדיף כבר להיכנע.

***

זה כבר היה היום הרביעי שלו במרתף... לפחות ככה היה נדמה לו... היה קשה לעקוב בחושך... הוא היה שם מאז שהן תפסו אותו, הפשיטו אותו וזרקו אותו לשם ערום. פעם בכמה שעות, היתה מגיעה אחת מהן ושופכת עליו דלי עם מי קרח, כדי לוודא שהוא לא ישן יותר מדי.

בימים שעברו במרתף, היה לו קצת זמן לחשוב, להבין מה קרה. איך גן העדן שלהם, המחנה המבודד שלהם ביער הטרופי, בו שלושתם היו השליטים הבלתי מעורערים של חבורת נשים יפיפיות, התנפץ והפך לגיהינום... ולדמיין כמה קשה תהיה הנקמה...

הוא כבר הבין, שטיטה היתה המפתח למה שקרה. היא הנהיגה את כולם והחלה את ההפיכה. בגללה החלו הנשים לצוד את הגברים. וכנראה, שהיא עכשיו השליטה של המחנה.

אבל המחשבות שלו נקטעו שוב בשטף של מים קרים. נשימתו נעתקה. אבל הפעם נדלק גם אור. והוא ראה אותן, שלוש היפיפיות שפעם היו שלו: טיטה באמצע, ונוני ופאן פאן משני הצדדים שלה.

ואז הוא גם קלט שהוא לא לבד במרתף. גם אלאדין, גמד, סוגה בשושנים, סקס סלייב ואדון אדם נורמאלי. כולם היו קשורים, ערומים, רטובים ורועדים מקור.  

כל אחת משלוש היפיפיות החזיקה שוט ביד. טיטה דיברה ראשונה: "אתם בטח יודעים למה אתם כאן. הגיע יום הנקמה" וצחקה צחוק שהיה בו זמנית גם יפה ומקסים, אבל גם מפחיד בצורה שקשה לתאר.

השוטים התחילו להתעופף באוויר, אף אחד לא קופח. אבל אחרי שתי דקות, הכל נפסק, ושקט מאיים מילא את המרתף...

שלושתן התקרבו עכשיו ביחד אל משתוקק. טיטה ליטפה לו בעדינות את הפנים עם השוט ואמרה: "אני כל כך שמחה שדווקא אותך הצלחנו לתפוס חי. אבל ממש בקרוב, אני לא בטוחה שאתה תשמח מזה".

"קח אותו החוצה" היא פקדה, ומר רובוט, הרובוט של המחנה, הגיע, אזק את משתוקק, הרים אותו על הכתף, ונשא אותו החוצה, לאור. שם, הוא קשר אותו לעץ, והלך.

משתוקק הרים את עיניו, וראה שחוץ מטיטה, נוני ופאן פאן, חיכו שם גם עקב אדום ודיגי. וגם הן מחייכות חיוך זדוני, מחזיקות בידיהן קיינים.

נוני התקרב אליו, העבירה ציפורן חדה על החזה שלו, הוסיפה צביטה לפטמה, ודחפה לו גאג לפה.

"אנחנו הרי לא רוצות שהצעקות שלך יגרמו לאחרים למטה להבין מה מצפה להם"

עכשיו גם פאן פאן התקרבה, העבירה את השוט על החזה שלו לאט לאט... ואז שלפה מצבטים... וחיברה לו אותם לפטמות. אוח, הפטמות. הפטמות הרגישות שלו. הוא ידע שבעוד כמה דקות, כבר יתחנן להפסיק את הכאב. אבל לא היה נראה שיש סיכוי שתחינות יעזרו לו פה. בטח לא עם פה חסום...

טיטה נעמדה מולו. המבט שלה תמיד היפנט אותו. הפעם הוא בעיקר הפחיד אותו. גם נוני, פאן פאן, עקב אדום ודיגי תפסו מקומות מסביב. והחגיגה התחילה - הצלפות מכל הכיוונים... בלי סדר מסוים... הוא לא היה יכול לדעת מאיפה תגיע המכה הבאה, או לפעמים המכות הבאות, שהגיעו ביחד. הגב שלו והישבן שלו כבר היו מחורצים אחרי כמה דקות. הוא התעלף.

הוא לא ידע כמה זמן עבר, אבל שוב העיר אותו זרם של מים קפואים. הפעם הוא ראה מעליו את לביאונת. הוא ידע שהיא הנשלטת של טיטה. תמיד היתה, גם כשהגברים שלטו במחנה. הפעם התפקיד שלה היה להרגיע קצת את הכאבים שלו, כדי שלא יתמוטט ויהיה מספיק חזק כדי לספוג כאבים נוספים. גם לורנס היתה שם, ושתיהן טיפלו בפצעיו. הוא הסתכל למעלה, אל עיניה החמות של לביאונת, ולא היה יכול לפספס בדרך את חריטת הסכין על קו המחשוף שלה, שאייתה את המילים: "של אפוליטה". זה היה נראה טרי. עוד סימן לשליטה החדשה של המחנה.

אבל זמן ההחלמה היה מאד קצר. תוך כמה דקות הגיע הרובוט שוב, זרק את משתוקק על כתפו, ולקח אותו לחדר ליד.

הפעם הוא כופף אותו על שולחן, וקשר לו את הידיים והרגליים לרגליים של השולחן. הוא גם כיסה את עיניו. אבל את האוזניים השאיר חשופות, כך שמשתוקק היה יכול לשמוע את קול הצעדים המתקרבים. היה נשמע לו ששוב מדובר בצעדיים נשיים, של חמש נשים לפחות, אבל הוא לא יכול היה להיות בטוח.

אבל בקול של טיטה, הוא כבר לא היה יכול לטעות: "קצת משעמם כבר להמשיך להרביץ לך סתם" היא אמרה "אז בוא נעשה את זה מעניין. אם תנחש כמה אנחנו ומי מצליפה בך בכל פעם, אולי, אם יתחשק לי, תקבל יום מנוחה". וצחקה את הצחוק המקסים שלה. גם נוני הצטרפה לצחוק. הוא הרגיש הצלפה חזקה חורצת את ישבנו. "אני אעזור לך, זאת הייתי אני, תראה כמה אני נחמדה. חסר לך שלא תזהה בהמשך." אמרה נוני וצחקה צחוק מתגלגל.

עוד לפני שגווע הצחוק, התחיל מטח הצלפות נוחת עליו מכל כיוון. לא רק שלא הצליח לנחש מי הצליפה וכמה הצליפו, ההצלפות נחתו עליו בכזאת מהירות ומכל כך הרבה כיוונים, שהוא אפילו לא הספיק להגיב. מדי פעם הצחוק שלהן עזר לו לזהות קצת, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.

אבל הפעם הן לא הסתפקו רק בישבן... הפיסוק שבו נקשרו רגליו לשולחן, חשף את הביצים שלו בצורה מפתה מדי... והצלפות רבות נחתו בדיוק שם... הגוף שלו ניסה אינסטינקטיבית לקפוץ עם כל הצלפה, אבל הקשירה היתה חזקה מדי, והוא נשאר צמוד לשולחן, כשהחבלים חורצים בבשרו...

הוא לא ידע כמה זמן זה נמשך, אבל מתישהו זה נפסק. הוא הרגיש מישהי תופסת לו בשיער, ומושכת לו את הראש בכוח למעלה... ושמע את טיטה לוחשת לו באוזן: "אל תלך לשום מקום. אנחנו עוד נחזור... וזאת רק ההתחלה"...

 

לפני 3 שנים. 3 במאי 2020 בשעה 0:18

https://thecage.co.il/profile/1447/

 

לפני 3 שנים. 27 באפריל 2020 בשעה 1:37

כך נגמר לו עוד לילה לבן

בחדר אמת או חובה כמובן

החדר היה כבר על סף גסיסה

כשטיטה אל החדר במלכותיות נכנסה

אבל די מהר היא נעלמה אל הודעות פרטיות

והשאירה לנוני בכולם כאן לשלוט

 

רק שנוני עצמה בכלל לא שולטת

לשליטה של משתוקק דווקא היא מייחלת

אבל בינתיים מסיתה את כולם להתעלל באביב

שבסך הכל הוא דווקא ילד די חביב

ואפילו שבגילו בשעות כאלה הוא כבר מזמן היה צריך לישון

הוא לא מפסיק לנסות להתגרות בדון

 

לביאונת בוחרת רק אמת, זה כבר ברור

כי לחובה היא צריכה מפיט אישור

והוא בכלל נמצא איתנו רק חלקית

כי הוא סופר שכיבות סמיכה בצורה קצת לא הגיונית

וזהו, השעה כבר כמעט חמש, ממש מאוחר

יש עוד אנשים שעובדים בעוד כמה שעות, אז יאללה, נגמר השיר, להתראות מחר

  

 

 

 

לפני 3 שנים. 22 באפריל 2020 בשעה 2:56

השעה כבר היתה מאוחרת, והמסיבה כבר התקדמה אל השלבים הסופיים שלה. כולם כבר היו שבעים ומרוצים, וגם מעט שתויים (אבל במידה). NONY ידעה שזאת ההזדמנות האחרונה שלה להגשים את החלום שהיא חולמת על משתוקק לקולר בלילות האחרונים. It's now or never. 

 

משתוקק לקולר בדיוק ישב למרגלותיה של אפוליטה, אחרי שסיימו סשן אכזרי במיוחד. טוב, יושב אולי זה לא כל כך מדויק. התחת שלו היה כל כך כאוב, שלא היה סיכוי שהוא באמת יוכל לשבת עליו. NONY לקחה נשימה עמוקה, גייסה את כל האומץ שהיה לה, והתחילה להתקדם לעברם. מחייכת את החיוך הכי רחב והכי סקסי שלה. 

 

משתוקק חייך חיוך רחב בחזרה, אבל צביטה חזקה של טיטה בפטמה שלו, הזכירה לכולם את יחסי הכוחות. אם רוצים את משתוקק צריך לעבור דרך טיטה. עכשיו טיטה היתה זאת שחייכה. 

 

NONY הגיע אל הזוג. ירדה על הברכיים, והישירה מבט אל אפוליטה. "אני רוצה שתסשני אותי" היא אמרה "ואני רוצה שהוא יזיין אותי תוך כדי". וזרקה מבט לעבר משתוקק. 

 

טיטה חייכה. לסשן את משתוקק היה כיף. אבל זה כיף אחר לסשן בחורה. ועוד חמודה וסקסית כמו NONY. היא לא בזבזה זמן. בלי לבזבז שנייה, היא שלחה יד אל הפטמה של נוני, לוחצת אותה, מושכת אותה בכוח אל השולחן הארוך, שבקצה השני שלו כבר היתה מכופפת לביאונת, כשפיט מאחוריה מצליף בה ללא רחם. 

בדחיפה קלה, גם נוני כופפה על השולחן, רגליים פסוקות, ידיים לצדדים. הידיים והרגליים שלה נקשרו לשולחן, ומשתוקק התחיל להפשיט אותה, מרים מעליה את השמלה הקצרה, שמתחתיה לא היה דבר.

נוני הסתכלה לצידה, אל לביאונת, שהיתה קשורה לידה, מוצלפת, חצי מרחפת בעולם משלה. לביאונת החזירה לה מבט, שנתן לה כוח, כאילו אומרת בלי מילים שהכל יהיה בסדר. 

כשהיא השיבה את מבטה קדימה, משתוקק כבר עמד מולה, הזין הזקור שלו מול פניה, וטיטה ליטפה את גבה בציפורניה, משאירה שם שבילים אדמדמים רכים. 

"משתוקק הולך להיות כאן רק אביזר" טיטה אמרה, מבהירה את תפקידו של כל אחד, שלא יהיו טעויות "הוא בסך הכל גאג אנושי"

"קדימה, תכניס אותי" היא הוסיפה. 

משתוקק מיהר לציית, ופיה וגרונה של נוני נסתמו באחת. לאט לאט היא גם הרגישה את הזין שלו תופח לה בפה, נדחס לה לעבר הגרון. משתוקק התחיל לזיין לה את הגרון בקצב הולך וגובר, כשבינתיים טיטה כבר החלה במכות בכף יד פתוחה על הישבן שלה. 

זה היה כואב, וזה היה משפיל, ולא היה לה אוויר כמעט, אבל זה גם היה נעים, וחם וטוב. היא ידעה שאלה אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם לגמרי.  משתוקק הוציא קצת את הזין שלו מהגרון שלה, ונתן לה לנשום, והיא שוב הסתובבה להסתכל על פיט ולביאונת. 

"תנשקי אותה" פקד פיט על לביאונת, ולביאונת מיהרה לציית, ונישקה את נוני, בהתחלה בעדינות, נשיקה מנחמת, מחזקת... אבל ככל שהזמן עבר, הנשיקה הפכה להיות פראית ותשוקתית יותר ויותר. ההצלפות של טיטה ופיט שלא פסקו רק הלהיטו את נוני ולביאונת יותר, כאילו האחיזה שלהן אחת בשנייה מחזקת את יכולת העמידה שלהן.  

"מספיק" אמר פיט ומשך בשיער של לביאונת והרחיק אותה מנוני. נוני הסתובבה אל טיטה, בעיניים דומעות מכאב... "אני רוצה שהוא יזיין אותי" אמרה בתחינה. 

טיטה חייכה "אני במצב רוח טוב היום ובא לי להיות פיית המשאלות. משתוקק, תעבור לכאן. אבל את יודעת, בכל זאת נצטרך גאג, שלא תפריעי כאן לכולם בגניחות שלך. תכירי - זה סטריידר. הוא ימשיך בתור הגאג שלך. אני בינתיים אעבור לשוט" והחיוך שלה רק התרחב.

נוני הרגישה שהיא מרחפת. שני גברים ממלאים אותה משני הצדדים, בכוח, לא מרחמים, וטיטה, עם שוט זנבות, עוברת בין הגב שלה לתחת, לא מפסיקה, גם כשהדמעות מתחילות לזלוג מעיניה של נוני, מתערבבות ברוק שנוזל מפיה. 

היא לא האמינה שיהיה לה אומץ להגיע כל כך רחוק במסיבה הראשונה שלה. אבל מעולם היא לא הרגישה יותר בבית. לגמרי במקום הנכון בשבילה.