לילה ראשון שאני מעיזה לתת מקום לעוד מישהי איתנו...
לילה ראשון שבו אני רואה את המקומות החדשים שאני מעיזה להגיע אליהם...
לילה ראשון של חיים אחרים לגמרי..
מי זו?
מי זו האישה הזו שיושבת פה ובוהה בך מלטף מישהי אחרת?
נעים לה? כן...
האם היא אני?
לא יודעת...
עוד לא לגמרי יודעת מה המיקום שלי מולה.. אני רוצה להיות היא? היא רוצה להיות אני?
האם אני יכולה לקחת חלק במחול המוטרף הזה משלב יותר מרק אותי ואותך?
האם אני מסוגלת לאהוב לרגע גם אחרים?
לפתוח את הלב? את הגוף? את הנשמה? לתת להם להיכנס לרגע לראות אותי, לתת לי לחוות אותם בשיא האינטימיות, בשיא העומק ולאז לשחרר אותם לדרכם?
אני נקשרת מהר מידי, ידוע...
הסתכלתי עליך נהנה ממנה, נישקתי אותך.. היה לי נעים לראות אותך מלטף אותה..
לרגעים חוסר הבטחון שלי עלה, כשלא התייחסת אליי והיית כל כולך איתה...
כשאמרת לה את המילים שאני רגילה לשמוע..
שליטפת, חבקת, חנקת, משכת, הכית... כמו שאתה עושה לי... איבדתי את המקום שלי לרגע...
מי אני בשבילך?
מי אתה בשבילי?
איפה אני מתמקמת בתוך הסיטואציה הזו?
נשלטת? רק נשלטת?
לא יודעת... מרגישה כל כך הרבה יותר מזה..
כשאנחנו רק אנחנו אני מרגישה שאני ממלאת חללים בנשמה שלך שלא ידעת שזקוקים למילוי, והתחושה הדדית. אני מתמסרת לתחושה הזו, שאתה מלמד אותי דברים שלא ידעתי שעוד נותרו לי ללמוד, שאתה נוגע בי כמו שלא ידעתי שאפשר, שאני יכולה להגיע איתך לגבהים שלא ידעתי שקיימים... אבל הפחד.. אוחח הפחד האיום... כי מגבוה יותר הנפילה תהיה כואבת הרבה יותר... תיתן לי ליפול? תצליח לתפוס אותי רגע לפני?
והמחשבות רצות לי בראש, חוגגות...
בתוך זה אתה אומר לה מילה, והיא.. ילדה... זורק אותי... אני מתכווצת... אני נעלמת... אני דומעת... אני כואבת את כל הכאב שלא העזתי לכאוב.. גלים של כאב מכים בי בבת אחת. עושים סוף למחשבות... אתה שואל, אני לא יכולה להסביר...
אני איתכם, ואני רחוקה מכם.
אני נהנת ממך וממנה ואני שונאת אותי...
אתה לא מבין, אתה נראה מבולבל..
איך אני יכולה להתחיל להסביר?
איך אני אסביר שאני לא יודעת באיזה מילים להתחיל להשתמש?
איך אני אסביר שאני אוהבת ושונאת.. אותי.. אותך.. את הסיטואציה.. את החיים?
איך אני אתחיל להסביר שהכי כייף לי בעולם ואני הכי מקנאה בעולם בו זמנית.
והנה המחשבות חוזרות... מי אני בשבילך? מה אתה בשביל? עד מתי אמשיך לגלות עוד גבהים חדשים ומאיזה גובה אפול?
