כל הבלה בלה של הבפנים

דנדוני שחר מגלים את דלתי הפתוחה ונכנסים חרש למשכני.

הצמדתי בלפיתה רכה, לפצות על יממות חשוכות מגע.

זכיתי למרגוע, נשאתי מבט ליום שיטיב מקודמו ובירכתי לבנה במסעה, עד יגיע עת פרידה.

הדברים שאני עושה בשביל אישתי..... 

גם כשאני נשאבת לעולם שנברא ממערבולת שוקולד תות ונוחתת על גפני הצלילים של באך.

רגלי ממשיכות בעקבות צוענים לשבילים המציירים עם שחר דרך חלומית שיש לחקור בה.

מרחיקה אל השממה העוטפת בנחמה. 

גם אז... בכל שעה.... לכל אות מצוקה.... 

יש לך מזל שאני אוהבת אותך

אני חשופה.

מרחב פתוח, ללא סלע להסתתר,

עץ לטפס, מים להיטמע, 

הם יודעים כל סוד, פחד, פרצה. 

ממי כבר יש לנסות להתחמק? 

הם עשויים ממני ואני מהם.

ועדיין, כמו ילדה שמכסה עיניה בידיים רועדות, לא רואה אז לא רואים אותי, אשליה. 

לוותר או להילחם, מילים שנמחקו לימים מהשפה 

שפתיים סדוקות, קול לא נשמע

יש ללחוש רק, שששששש 

ולנסות לנשום

תנרמל לי, כי מעולם לא טענתי לשפיות

רגליים בקרקע הראש בעננים

זו תמיד הייתה האחיזה שלי

להרגיש כל אבן בדרך וזכוכיות לא מפריעות כשאת חסינה

המחשבה נודדת למציאות מאפשרת 

חוקים גמישים, נמתחים, משנים צורה למתקבל על הדעת 

תהיתי על חיי והפרדתי ממציאותי 

הסוד כנראה הוא בקצב 

כשם שמקלחת לוקחת פחות זמן מסיגריה, לבחור בגדים פחות זמן ממקלחת, תהליכי מחשבה וקליטה בעבודה יותר מהירים מבחירת לבוש ושינה זריזה מהחלומות אותם היא מנסה לזמן לי

כך הדרך אל נקודת התצפית לוקחת יותר מכל המטיילים יחד, תהליכי שיחרור של מאבק נחוש אף יותר מליקוק חילזון את הרצפה מקצה בית לקצה האחר וארוחה נצחית 

קיצוניות לה בזתי בכל כך הרבה תחומים נמצאת בי באלה ועוד 

פגמת וניפגמת בראש חמור כפי שאמר כבודו ועל כן הייתה ההארה

"האדם הוא חמור אם הוא בכלל יכול להתחיל לחשוב על המשפט הזה" תרגום חופשי

חייתי לרגע וגורשתי חזרה למיתה

ביום יתום ירח.
שמיים בהירים מלאי כוכבים שחורים,
גלים של דיו מוחקים כל רמז לציורי כף, בשוגג השאירה חותמה בחול,
שובר מואר בכחול וצליל שירת הלוויתנים בוקע מקונכיות ששפות רבות ידעו פעם ונשכחו.
התמסרות ראשונית, טבעית בהתגלמותה, גלמודה ויחפת מעצורים, רעדה.
רגל הכשילה את השנייה, באמצע המשפט, גדעה גמגום מועד וערב לאוזן ןהשקיטה.
שקעו אלה אל המליחות השופעת, כל פעימה עוד שכבת מתפוררת, מזון לאלה מן היצורים שעוד לא נברא שמם.
בולעת את הברכיים, יונקת מותניים, שואבת כתפיים ומתהדקת סביב הצוואר.
בסיס יציב לפתע, רק הראש נשאר, נידון להביט אל האופק, להיצבע בדיו, לראות נקודות שחורות שיעלמו עם שחר, ללמוד שפה מחדש ולחכות שהירח ישוב ויזרח.

היא מסתכלת עלי

שעות על שעות 

נשימות וחסרונן 

ואני מביטה בה חזרה 

הראייה מטושטשת 

מאבדת פוקוס וחוזרת 

ספה שסופגת אט אט 

כאבים ישנים שרוקדים עם ישנים 

מחול מעוות מקשיח שרירים 

היא לוחשת שקמתי מהרבה יותר נורא 

הכי נורא זה עכשיו אני משיבה 

ככה עד לגבירתנו הזריחה 

מרשה לנו סוף סוף לשכב למנוחה

משוגעת בלי תעודות

לרוב הדברים לאט לאט למדתי לומר לא כשצריך

כשממש צריך

אפילו לעמוד על רגליי האחוריות, להטיח עקבים ברצפה, לסרב לזוז מילימטר

אבל בנוגע לעבודה 

זה כבר סיפור אחר 

ולא, זה לא נוגע לכסף בכלל 

הגישה שלי לכסף מוזרה לרוב  

אבל העבודה, שואבת, ממלאה, מקצרת ומאריכה 

מפילה אותי לשינה שלווה, 

שומרת על מינימום שעות תפקודיות 

נודדת עם צלילי התוף והבגדים 

הרכב נהיה הבית 

הבית של החתולה בכלל 

אני רק מבקרת

מנשקת אותה לכפיות וקמה לעמול 

לשם מה? 

לשם העשייה

וכי אני מטומטמת מכורה 

1 ה "מבוגר האחראי"
2 המגוננת
3 הציני , חכם
4 הקטנה
5 האופטימי
6 המתוסכלת
7 המעופפת תמימה

4: הגענו כבר?
1: לא
5: ממש בקרוב, אני מרגיש, אני יודע
3: "ממש בקרוב" כן שמענו, אולי סתמו?
2: אולי די כבר? תעזוב אותם! יהיה בסדר
6: אל תגידי את זה, את סתם אומרת
2: שש רק ניסיתי לעזור
6: אז זה לא עוזר
1: בבקשה לא לריב, תתרכזו במה שצריך
7: תראו, בעננים, אלה ארנבים, רואים?
4: הוא מחזיק גזר גדול, ענקי ממש
5: אולי הוא מראה לנו את הדרך
3: אין שם שום ארנב ושום גזרים, אלה סתם מים שהתאדו
1: ואנחנו צריכים מים אמיתיים הלשון שלי שורפת
2: כן אז בואו נמשיך לחפש
6: שום מים, רק חול, כמה דג יכול?
4: אנחנו לא דגים, אין סנפרירים
7: בטח שכן, אני בת ים, כמו אריאל
1: הנה ברז, חמש לך תפתח
5: מה זה? לא יוצאים שום מים
4: מה? נגמרו כל כל המים בכינרת?
2: לא טפשונת
3: ממש מפתיע
6: אוף
1: בואו ננוח
4: אני רוצה תפוח
3: ואני רוצה אמבטיה מלאה
2: שלוש די
6: אתה מעצבן
7: הוא לא התכוון
2: הוא כן התכוון והוא כן התכוון
4: אני לא חברה שלך יותר
3: אני ממש בוכה
1: שקט ודי, אף מילה
4: הגענו כבר?
1: לא קטנה
4: מתי נגיע? אני עייפה
2: אף אחד לא יודע
3: זה יכול לקחת אפילו שנה
6: וזה אם יהיה לנו ממש מזל שבמזלים
1: אני מצטער
2: אתם מגזימים
4: אז אני לא רוצה בכלל להמשיך
5: לא מוותרים, אנחנו גיבורים
6: גיבורים יש רק בספרים ובמצוייר, שזה לא אמיתי
7: לא נכון, מי שמתגבר הוא גיבור
3: אני יזרוק אותך לבור
4: אחד שמעת מה הוא אמר? הוא אמר שהוא ... שהוא....
1: שמעתי
4: הגענו כבר?
1,2,3,5,6,7: לא