כל הבלה בלה של הבפנים

אמרת שהזמן יעשה את שלו

שמשורף זה יהפוך לכואב

ואז לנסבל

ולבסדר

ולטוב

ולמצויין

אז זה נסבל, בקושי ושם זה נשאר

שיקרת

ואני חשבתי שאנחנו לא משקרים זה לזו

אין, לא קיים, נעלם

אבל קודח, מעלה עשן, מבעבע, נשרף, אם הוא נשרף הוא בכל זאת שם?

היה נדמה שלא, שבמוחי הזיתי מח, דמיינתי חזיונות, חלמתי חלומות, דברי תעתועים, השלתי אשליות. 

אבל הלך, או בדרך להלך, כמעט לפח. 

את כולו בשביל הדבר, חונק, דוקר את הגרון, שאי אפשר לנשום ושם בכלל נמצאת הנשימה, אני רוצה עוד שאיפה וזו אפילו לא הסתיימה. 

אני כבר כמעט לא רצה, המח לא זז, מדשדש, מקיא מיצי קיבה, הוא כאילו מעולם לא היה. 

אין את הפריוילגיה לא לתפקד, אחשמל ואשטוף ואטלטל, עד שיהיה מוכן לריצה אחרונה, אפילו אם שם תסתיים הכהונה

שלוש

ארבע

ו....

לכולם כן חוץ מכאן

אני אהיה החזקה המכילה הסבלנות והמאופקת

לא כאן 

אין לי כח לפחדנות יותר 

מבינה , באמת, כולנו מתמודדים ואנושיים עם רגשות חולשות וכו' 

אבל מצפים מנשלטת להיות חזקה בחולשתה

להתמודד עם טריגרים ופחדים 

להיות הכל לתת הכל 

אתם רוצים להיות מובילים?

אשכרה להחליט החלטות באופן " הגיוני ומושכל" 

תראו קצת פאקינג דוגמא אישית אחרת אין לי מה להקשיב לכם 

לרוב אתם יותר פחדנים וחלשים ממני 

ולא רק זה כי זה עוד אנושי ובסדר 

ההבדל הוא שאתם לא מסוגלים להתמודד 

אז למה שאני אעשה מה שאתם אומרים או אנסה לרצות מישהו שאני זו שמובילה אותו 

לא לבעלי לב חלש עם כל האהבה והכלה וחמלה שיש לי כלפיכם בעולם

ספסל העץ קשיח תחת רגליי 

ורועד, מתנדנד, מטלטל את גפיי 

צועדת לעבר סוף מר 

יש שיאמרו רע ואכזר 

מרגישה את החבל סביב הצוואר 

נושמת את האוויר שעוד אפשר 

מחכה לשריקה 

תצווה על משיכה 

ובמקום הכל נשמעת קריאה 

צווארי חופשי 

עדיין מחובר ראשי 

מגמגם ליבי 

צחוק שר שירים ישנים 

הדם עוד זורם בנימים 

ניצלתי 

עכשיו יש רק בשביל מה ומי כל הטרחה 

בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה עשיני שפחה

מגג העולם 

שישמעו כולם 

שתשמע תבוא ותעשה איתי תהליך 

זה יעבוד אתה תראה ידלל דם סמיך 

הכל פועם, זרמים משתלבים בנימים 

מבסרים להם שהמרפא בדרך פשוט בפקקים 

והתקווה מסוכנת 

היא בעצמה מדברת 

לחבק לכנס בין זרועותיי 

להבין שהפיתרון בידי 

לכן צריך בשקט 

בהקשבה לכל פרט 

תמיד חייתי בשלום עם עצמי 

אז חובה הפעם לשמור לעצמי

פאק אל תהרסי את זה

אני מנסה לכלוא את זה

לשים הפרופורציות 

לקדש את מה שכבר יש 

לא לצפות או לקוות או לחשוק 

אבל זה חזק ממני 

סוכריות קופצות מזמרות בתוך עורקיי 

גמגום מילותיי בקושי מובן 

חשש סביר מהנפילה הקרבה אולי נדחק הצידה אל הפינה לטובת ניצחון במלחמה ארוכת שנים 

בה נשארתי נאמנה לעצמי 

למרות הכל 

עשיתי דרך ארוכה כל כך 

התעמתי מול ועם וב 

ועכשיו יש אור בקצה 

כה מסוכן אני יודעת 

יש דברים שעדיף להם להישאר האפלה 

אבל אולי הגיע הזה לראות מה יש בקצה המנהרה 

ולא לקוות שלא איחרתי

תחזיקו לי אצבעות:)

אסור אסור אסור אסור אסור אסור אסור אסור אסור

אבל היא רוצה

היא רוצה לזרום בורידי, לצעוד איתי דרך, להראות לי שיש סיבה שהלב שלי הרדום, קפץ לרגע, לא קו ישר על מוניטור, היא רוצה לדחוף אותי אל הלא נודע, להביא לי תוצאה שהייתה נראית בלתי אפשרית, נס, קסם, משהו שמצוי רק באגדות ולא יכול להיות. 

אני אוסרת עליה, כובלת אותה בחבל לרצפה, שמה אזיקים, חוסמת את פיה, נועלת את הדלת, אבל אז קשה לי כל כך ללכת.

אני יודעת את הדרך הנכונה יותר, אני חכמה מלהקשיב, לבוא בלי ציפיות, כל השאר הוא בונוס, כל המשפטים נכונים, אז למה הראש מסרב לציית?

תתרחק, בבקשה, זה לא נכון להיכנע לאשליה. 

לפי מכוני גמילה צרפתיים (ומי יודע יותר טוב מהם) התמכרות היא אלרגיה   

תצחקו

אבל כשתבדקו מה היא אלרגיה תדעו שהיא תגובה לא נורמטיבית של הגוף לחומר מסויים 

הראש יאמר "לא" 

המילה תעלה על השפתיים ותישמע בקול 

והגוף עדיין יצרוך 

האצבעות שלי עדיין לוחצות 

בכל יום 

בודקות 

מקבלות את המידע המנחים שהכל על מי מנוחות 

ואפשר לנשום 

אז היינו בטקס היומי 

המים גועשים 

משתוללים 

זרמים וסחף לכל כיוון 

מעוורים 

ללא שום רמז על אופק מרגיע 

ואין גישה לחומר 

אז אני גועשת ביחד איתם 

משתוללת מתנפצת מתפצפצת 

עד שירגעו ואז אוכל גמני 

עצרנו , הקפאנו את הכל, 

כדי לעשות סדר בכל 

לפרש לנתח להבין כוונות 

לחשוף את הלב להוריד מגננות 

הרבה מילים, עוד יותר הקשבה 

סטירה מצלצלת, התכנסה במושבה 

מוחצת אצבעות בין אחרות 

לתת ביטוי למה שיכול ולא להיות 

לנער לטלטל לאפס 

להבין להיזכר לפני שיתפספס 

תודה.

- את יודעת למה, ההכחשה היא סתמית כעת, לא מולי 

- אני? מהעולם? לא ולא. אמרתי פעם ורבבות פעמים אומר זאת שוב, עד יחדרו צלילי הברותי לנבכי מחשבותייך, נקיים כפי שהם, חסרי יומרות. 

ברית אחים יש בינינו, הבנה קדומה, אין בי היכולת לשמור טינה, זו דורשת להבה שאצלי מושקעת בתשוקתי להרגיש. 

- והטינה אינה רגש? תשוקה מבוקרת, שמורה בשקר, כד חרס מלא  סדקים. 

- כוונתי לאחר, שבורותך אינה מקנה לך את היכולת לבטא את שמו, כשם שביער אפל ומכושף, עינייך לא מבדילות אדם, פיה, או סתם פרפר שעף. עיוורון שמיקסם הסם שם לו בעינייך, שוב וראה לאן מועדות פנייך, ואז תאמר לי שרגשותיי עיוורים עד בלי די. 

- אומר גם כן, ביכולתו לשנות צורות של חזיונותייך, אם לרגע תיתני לי את ידך, תראי שגם בעיוורון אצליח להובילך, ברור יותר מכל שביל שתלכי בו לבדך, אבל את? אינך מרגישה הכרזת, אז המשיכי לא כך?

- כן, הרי בלילה עיוורת אני כמוך, אך אותו הרגש, עששית ואור ירח ילחשו לי רמזים היכן להניח את רגליי, אמות ביום שמסירותי לו תאמר לי די, ואותה טינה שמושלת בצעדייך לא תגרום לי לצאת בעקבותייך, ברוכה דרכך, אני בשלי, עד אוכל לומר בכל לשון, התאהבתי ממבט ראשון.