כל הבלה בלה של הבפנים

לרוב אני כמו מתחת למים

השמיעה מאובקת

חוש הריח חסום

הראייה מטשטשת

הטעם עמום

התחושה כמעט אינה מורגשת

הדופק איטי ...בום...גמגום

פעימה מכריחה פעימה הבאה לבוא אחריה

אני צריכה הכל באנרגיות גבוהות

ווליום עד הקו האדום

מניע את האיברים לכל עבר

אנרגיות שמשאירות אותי ערה עד השעות הקטנות של הלילה והגדולות של הבוקר

כשכולם ישנים ומרגיש כאילו העולם רק שלי

שיצעקו לעברי כדי שאשמע

ידליקו אש ועשן כדי שאראה ואריח

יוסיפו כמויות של מלח ותבלינים כדי שאטעם

והמגע

מרפרף 

בקושי שם

אולי לא היה 

רק בדמיוני

שיאחזו בכח

שאדע בוודאות שהיית 

שיהיו סימנים לנוכחות

שאגיע לגבהים שיעלו את הדופק 

שאשמע וארגיש אותו הולם בכל הגוף

סופות ברקים ובלאגן

שהרוח תשתולל סביבי

בוראת צחוק רם

 מתגלגל עם הרעם

שלא אצטרך לנחש את הטעם

שאדע לשייך צליל למציאות

שאדע שייכות

ואבין שאני יכולה לצאת מתחת למים

ולנשום