לפני שנתיים. 24 בפברואר 2022 בשעה 16:10
זה התחיל בסוף
השקט
לפניו היו עננים וסערה
רעמים שהרעידו את האדמה תחת כפות רגליי החשופות
ניפצו זכוכיות
הטילו אותן תחת ברכיי
יחלתי לדקירה החותכת
לארגמן שיזרום תחתי
מפקס מושיע
מתנה שאגיש באצבעות רועדות
תקווה כמוסה שבכך אחליף
את קרקושי הדוקרנים הצובטים וחורטים
על קצוות מוחי
מערבלים דוחפים את הדפנות
רגע לפני ההתפרצות
השיכחה העיוורון
הגיע משב הנחת
מביא איתו חוסר תחושה
קו ישר על המוניטור
צפצוף קבוע
מעיד על בקושי חיים
עירפול אפור נעים
משאיר אותי חציי כאן וחציי שם
גוף נימול גורר רגל אחת אחרי השנייה
מלבד קצות אצבעות קפואות
חומת מגן עליה אלפי חיילים
מונעים מכל פולש להיכנס
ומכל רגש עקשן לצאת
מגני המגדל
בראשו אעמוד ואשקיף
ללא דעה או עניין על הנעשה תחתיי
לבדי מוגנת כנגד רוח הפרצים
ולא בטוחה אם אי פעם אגיד לכוחות לסגת