לפני שנתיים. 1 במרץ 2022 בשעה 17:16
ברחתי
הכי רחוק והכי מהר שאפשר
טיפסתי ופצעתי את ברכיי
חרכתי את כפות ידי
הכתי ברגליי
כל הדרך אל ה
אין
שום
דבר
שקורים בו רשת של הגנה
בועת אוויר של נחמה
הנחת צחוק של אמונה
לבד אתיישב שם על כסי
אצפה אל האופק הנעלם
עין הסערה הדומם
ואלגום לתוכי את כל מה שנשכח