לפני שנתיים. 9 בנובמבר 2022 בשעה 22:02
שוב שוב שוב שוב שוב שוב שוב .
אני כל כך מתורגלת
פלא שזה בכלל עוד כואב
כי אני מאפשרת
אני יודעת
אני מכוונת לזה
זה יותר טוב מכל דבר אחר
כשזה אני והיא והיא והיא בכאב שלנו
אלה יסורים ללא מוצא
מתכרבלים בבטן
משתיקים כל מחשבה
מוכיחים אנושיות וקרבה
אמת והסתה
יחד בנינו את הסירה ויחד מפליג בה
נגלה מחוזות חדשים
נחזור לאלה שהיו ונגלה אותם מחדש
הכאב הנוכחי הוא החמור ביותר תמיד
הגוף אינו זוכר
רק הראש
איך הייתה תנועה או הבזק של זיכרון לקול או שתיקה
וכשהסירה תתהפך כולנו נשקע
נאחוז ידיים
נתמסר לחוסר המשקל
נפקח עיניים
כחול אינסופי של כאב
נסתובב
נרשה לא להפוך אותנו עם ראש למטה וחזרה
נתמסר לדמעות המתמזגות עם הים
ניתן לו לקחת אותנו הזרמים חדשים
מחשמלים
מכירים מחדש
עד שנצוף ופנינו למעלה