לפני שנתיים. 11 בנובמבר 2022 בשעה 3:38
לצאת מעורי שלי
לרחף בשלווה
בין שמיים לאדמה
בלתי פגיעה
בלתי מושגת
מופשטת מבגדים ופחדים
מפשטת רצונות הגיגים
דואגת לנשום
חלקיקי האוויר מסתחררים
באור השמש מנצנצים
כמו אבק פיות באגדת ילדים
והקסם מתחולל
מנהרה מאויירת בגלי ים
מדורה מלחששת סיפורי עם
קול צחוק מהדהד
וכאב מתמרד
כל אלה גורמים לי לחשוב
שהגיע הזמן לחזור בקרוב
ופתאום הכובד מחנק בחזה
מגיעים שוב ושוב לרגע הזה
רק עוד קצת
טיפה
שעה
מבטיחה