כל הבלה בלה של הבפנים

היא מופיעה כמו חלום ילדות מתוק בריח אקליפטוס.

מחרחרת, נושמת לצידי,

פותחת את המעברים, מקלה על הנשימה.

היא מגיעה בהבהוב של נורות ססגוניות, שלל צבעים חיוורים.

לרגע מופיעים, צובעים את העולם בקשת המובילה למחוזות נעימים.

לרגע כווים, משאירים אותי באפילה מצמררת,

לוקחים איתם את הד התופעה.

רוח של, רמז ל, דוחפים אותי ללחום מלחמה אבודה.

ריצה אל הסוף, בריזה קלה, מנדפת זיעה, מגבירה את הדופק.

שמה אותי במקום השקט שבין הנח למאתגר, בין המוכר לממגר.

סוללת דרך, מהבהבת, יחד עם אורות התצוגה.

חלונות ראווה של תקופות עבר, מתבוננת, נעצרת, ממשיכה.

שואפת את הניחוח המנחם לתוכי, גם אם לרגע, גם אם רק לעוד דקה או שתיים , גם אם אחרי אתרסק ואפצע ברכיים.

גם אם אולי ולא יכול להיות,

גולשת, צוללת לשעות הקטנות,

אז אגיע לשינה נטולת חלומות.