כל הבלה בלה של הבפנים

אני רק רוצה את עכשיו. לחיות את הרגע. בלי עבר, בלי עתיד, רק קרקע מוצקה תחת לרגליים , רוקעות חזק באדמה, מטרות בקצב אחיד. בליל של אנשים מסתחרר, אפילו לא מספיק מובן כדי לעצור. בלי זכרונות שגוררים אותי אליהם ובלי השלכות שאי אפשר להתמודד איתם. ככה אני רוצה לחיות, להיות כל כך שקועה ברגע, שכל השאר יעלם, חסר חשיבות ושם.אני מנסה בכל כוחי, אני מרגישה בחבלים נכרכים סביבי, את הגומי נמתח מוכן להתכווץ ולחזיר אותי לנקודת ההתחלה, את המשקולת שמטילה את כל כובדה לכיוון קרקעית הים ואני אחריה, אני נלחמת בכל כוחי לא לטבוע, מזיזה ירכיים, מנופפת זרועות, להשאיר אוויר בראות, לפקוח עיניים ולהכריח את עצמי לנשום. ככה אני מקווה להישאר, בין המים המטביעים, לבין שמיים נטולי חמצן. אני מקווה וחורקת שיניים, כדי להישאר באמצע, בהווה, איפה שאפשר לנשום. להישאר בחיים. לשרוד.