כל הבלה בלה של הבפנים

לפעמים,

אני רוצה לכתוב מגילות,

ימים, חווית, כאבים התקדמויות,

של כל מה שאתה מפסיד.

לפעמים,

אני רוצה שתרשום נאומים,

מחשבות, רגשות, במילים וסימנים.

של כל מה שאני לא רואה.

כאילו כך, מרחוק, נשגיח.

נתצפת מראש ההר במשקפת,

נתעד בדפים ונתמלל הארות.

אך אני ואתה, אלה לא אנחנו.

עיניים לעיניים לצלילי הגלים,

שמים מראה מזויינת,

במיוחד אם כואבת

ואומרים את מה שהכי נורא שיאמר.

בבואה, השתקפות, פחד ותקווה,

את כל אלה אני רוצה ועוד.

איפה המראה המזויינת כשצריך אחת?