כל הבלה בלה של הבפנים

זה מתחיל כצליל עמום,

כה חלש,

עד שאת לא בטוחה בכלל שהוא קיים,

מתגבר בהדרגה,

מתפצפץ כגחלים במדורה,

גורם לי לשלוח זרועות תמנוניות,

להצמידו אלי,

עד שנעשים לאחד.

נושמת, חיה אותו,

לפרטים הכי קטנים,

כל אות, פסיק ותנועה.

עולים על רכבת לכיוון אחד בלבד,

ללא נהג,

מדמיינים את התחנה האחרונה,

כשהאור עולה על הבמה,

הקסם מתרחש,

עד אז אני בהחלט נהנית מהנסיעה.